כיצד ניתן לבסס יחס טהור ואוהב לאחר מבלי לטשטש את ההבדלים שבינינו? האם אפשר לאהוב ולחבק תוך העלמת עין מהמחלוקות הנחרצות? על קורונה, תשעה באב ומה שביניהם
עם ישראל מתמודד בימים אלו עם הקורונה, הנגיף העולמי. זוהי תקופה מאתגרת שדורשת מכולנו שינוי הרגלי חיים. בימים כתקנם, הסוגיות שאנו מתעסקים בהן הן שונות: מאבקי כוח וסכסוכים, פוליטיקה קטנה ודאגה לאינטרסים צרים. ובן רגע, נולד לנו אויב משותף, ועלינו לשים בצד את "הסוגיות הבוערות" שעל סדר היום, ולהתעסק בטיפול בחולים, בדאגה לבריאים ובחיפוש אחר חיסון שיחלץ אותנו מאימת הנגיף. באחת, החלטנו לאחוז במטוש ובמבחנה ולא במרגמה, לאהוב ולהתאחד ולא להילחם. נשאלת אם כן השאלה, מדוע חייבים בני האדם אויב משותף כדי להיזכר בעובדה הפשוטה, שכולנו אחים ושבכולנו יש צלם א-לוהים?
נקודת מוצא יסודית: כולנו עם אחד
בימים אלו אנו אבלים על חורבן המקדש, חורבנה של ירושלים והיציאה לגלות ארוכה. רבים חוזרים ומזכירים את האמת הפשוטה, שהמקדש נחרב בגלל שנאת חינם ויבנה על ידי אהבת חינם.
מהי שנאת חינם? לכולנו ברור שהשנאה היא אש נוראית, שמפוררת ומפרידה, וגוררת אחריה תוצאות הרסניות. מצד שני, כיצד ניתן לבסס יחס טהור ואוהב לאחר מבלי לטשטש את ההבדלים שבינינו? האם אפשר לאהוב ולחבק תוך העלמת עין מהמחלוקות הנחרצות? האם צריך להבליג על מה שתורם לתפישתי להרס וקלקול? הפיתרון להתמודדות עם שנאת חינם היא להיזכר בנקודת מוצא יסודית, שמהווה בסיס להתמודדות נכונה: "כולנו עם אחד"!
הוכחה חיה לכך ניתן לראות בהחלטות הגורליות שהממשלה צריכה לקבל בזמנים אלו. משרד הבריאות טוען, ובצדק, שחייבים לסגור את המדינה ככל שניתן כדי לעצור את הנגיף. לעומתו, משרד האוצר טוען, ובצדק, שזו תהיה מכה אנושה לכלכלה. אנשים יאבדו את מטה לחמם, והאבטלה תגאה.
לכל משרד יש תפקיד, וכל מנכ"ל משרד צריך למלא את תפקידו על הצד הטוב ביותר. לשם כך הוא צריך לפעמים להילחם, "להפעיל שרירים", "לעמוד על הרגליים האחוריות", ולהשיג תקציבים ותנאים נדרשים למשרדו. אם הוא יהיה נחמד מדי, רגיש ומקשיב לצרכי המחלקות השונות, הוא עלול לבגוד בתפקידו.
לכולם יש אינטרס אחד גדול, ויש למצוא את האיזונים הנכונים
הוא ילחם, חרף העובדה הברורה שכפי שאי אפשר בלעדיו, כך הוא איננו יכול לבדו. הוא חלק ממערכת, וכל העימותים לא מערערים את הנקודה הפשוטה והוודאית. יש צורך בכולם. המדינה חייבת את כל הזרועות. לכולם יש אינטרס אחד גדול, ויש למצוא את האיזונים הנכונים.
"איננו בורחים ממחלוקות"
עם מעט ענווה ותודעה כללית יוכל כל אחד מאיתנו להפנים שהוא זרוע במערכת. יש כאן מהלך כללי, גדול וכביר, שאנחנו חלק ממנו. יש כאן "אינטרס" כללי, אחד. להקים אומה בארץ שחיה ונאמנה למטרתה.
לשם כך צריך שיתפתחו בתוך עם-ישראל כישורים שונים, נטיות מגוונות, תפקידים רבים. לכולם יש מקום, בכולם יש צורך. כל אחד ילחם על שלו, כל אחד מאמין שהחלק האחר חסר בלעדיו. זרוע אחת, שחושבת שהיא חזות הכל ואין בלתה, ומנסה "לצבוע" את הכל בצבע שלה- היא מקוממת, ובצדק.
איננו בורחים ממחלוקות. מי שמאמין באמת ב"אינטרס אחד" איננו מפחד ממחלוקות. הן אינן מאיימות עליו
אנחנו לא נתבלבל ולא נשכח את האמת הפשוטה והיסודית: כולנו ב"מפעל" אחד, לכולנו אינטרס אחד, כולם נצרכים, כולם שייכים.
כל מי שפועל למען עם-ישראל, בניינו ותקומתו, לפי ה"תפקיד" שעליו הוא אחראי, הוא שייך ונצרך. בניין האומה, במלוא המובנים והמשמעויות, הרוחניות והמעשיות, כולל מהלכים רבים, רחבים ועמוקים, הסוללים דרך לבשורת השלום האידיאלי והאמתי לאנושות כולה.
איננו בורחים ממחלוקות. מי שמאמין באמת ב"אינטרס אחד" איננו מפחד ממחלוקות. הן אינן מאיימות עליו. מי שמחפש פירודים הוא טועה טעות גדולה, אבל לא פחות מכך, טועה מי שסבור שבאמת ניתן להפריד, והוא מנסה לטשטש הבדלים ומחלוקות כדי שנשאר "יחד", "חברים".
אל דאגה, נישאר יחד, גם במחלוקות החריפות, שבמידה מסוימת הן הכרחיות לבירור צביונה המלא והשלם של האומה, ולגילוי כל כישרונותיה וכוחותיה. ועם זאת, עלינו לשנן לעצמנו שלכולם יש תפקיד, כולם שייכים וכולם אהובים. כולנו משפחה אחת, לכולנו אינטרס אחד. "והאמת והשלום אהבו". וצריכים להשתדל שיהיה השלום ניכר גם בחוץ, וסוכת שלום פרושה על כל ישראל.
יצחק אלגביש, רב קהילת "ראשית תבואתו" בחריש
* טורי הדעה משקפים את דעתם והשקפותיהם של הכותבים בלבד ואינם מהווים המלצה או דעה של מערכת 'חריש 24'
