מיתוג? "אה, חריש! אני מכיר מישהו שגר שם!"

נושא המיתוג עולה מדי פעם בשיחות חולין או בקבוצות הפייסבוק של חריש, וכמו תמיד יש כאלה שמרוצים ממה שעושה המועצה בעניין ויש שלא חוסכים את ביקורתם; אבל יש גם חרישניקים שפועלים בעצמם למען מיתוג העיר: אני, למשל, וגם אתם

כדאי לנו לקנות את המשקה החדש? כן, כי יש לו שילוב טעמים מסקרן שמעולם לא ניסינו קודם. מדוע שנעדיף את חומר הניקוי הזה על פני אחרים? כי הוא יבריק את הבית שלנו בחצי מהזמן. ומדוע שנבצע מהלך משמעותי ונעבור לגור בעיר החדשה הזאת, שבונים מאחורי השלט הגדול שרואים מכביש 6 ונושא את הכיתוב "חריש"?

מיתוג הוא פעולה שיווקית המיועדת ליצור תדמית חיובית למוצר, להבליט את ייחודו על פני מוצרים דומים ולגרום ללקוחות פוטנציאליים להבין את היתרונות שלו ולרצות לרכוש אותו. רובנו לא באמת יודעים אם המשקה החדש אכן טעים ואם חומר הניקוי יעיל יותר, אבל אנו נוטים לקנות מוצרים על בסיס המוניטין שהם צברו, בעקבות מהלכי שיווק ומיתוג כאלה ואחרים.

מיתוג חריש מטרתו למשוך לכאן תושבים חדשים ועסקים חדשים ולתרום לצמיחת העיר ופריחתה. מי שמשוטט בקבוצות החברתיות של חריש, לא יכול לברוח מהנושא שעולה כל פעם מחדש. כמו תמיד יש כאלה שמרוצים ממה שעושה המועצה בעניין ויש אחרים שאינם מרוצים. אני מתחבר לקולות הקוראים של חרישניקים שמציעים לפעול עצמאית ולתרום למיתוג העיר ושמח לתרום את חלקי בענין.

אני גר בחריש. שמעת עליה?

עד לא מזמן, כשנהגתי לספר שאני גר בחריש, רוב התגובות היו 'מה זה ואיפה?' היום, לשמחתי, נראה שהמצב שונה ואני מקבל הרבה יותר תגובות בסגנון של: "אה, חריש! אני מכיר מישהו שגר שם!". באופן טבעי, השאלה הראשונה שאני שואל בתגובה היא במי מדובר, כי אולי אני מכיר; אבל אני בדרך כלל לא מכיר. אז אני שואל מה בן שיחי חושב על העיר. מה הוא יודע, מה הוא שמע וראה.

אם הוא מעקם את האף ואומר שהוא שמע פעם שזו הולכת להיות עיר חרדית, אני מעדכן אותו שזה אולי היה התכנון לפני כמה שנים אבל זה ממש לא המצב היום. אני למשל, חילוני ששומר כשרות, ממש בבניין שלי יש יותר דתיים ממני ויותר חילוניים ממני, וכולם חיים בשלום ובנחת.

אם הוא מעלה את העובדה שעדיין חסרים בחריש הרבה שירותים ועסקים שיש בערים אחרות, אני משיב ש"זה דווקא אחד היתרונות העצומים של עיר בבנייה: מחירי הנדל"ן עדיין נמוכים, וזה זמן מצוין להשקיע בחריש. עוד יהיה פה הכול, רק צריך סבלנות. בינתיים אנחנו חוגגים בטירוף כל עסק שנפתח כאן".

אבל לפעמים אני שואל מה דעתו על חריש וקורה משהו אחר: הוא זה שנדלק לו הניצוץ בעיניים. אותם מכרים שיש לו בחריש, יהיו אשר יהיו, כבר סיפרו לו. הסבירו, הראו. אחד סיפר לי בחיוך שהנכדים שלו נהנו למכור צעצועים ישנים ב'שיקשוק'. אחרת התלהבה מטיול רגלי שערכה בשדרה המרכזית בדרך ארץ במהלך חג בו התארחה אצל חברים; ובכל שיחה כזו שבה אני, תושב חריש, מקשיב למחמאות על העיר מפיו של מי שאינו מתגורר בה אבל שמע עליה מקרוביו או חבריו – אני גאה אפילו יותר להיקרא חרישניק.

לא מחכה למקבלי ההחלטות

נכון, חריש לא מושלמת. יש לפעמים ריח של עשן באוויר. צופרי שבת. אנטנות סלולריות. אבל אין ערים מושלמות, ומהרבה בחינות חריש טובה יותר מערים אחרות. אני יודע את זה, הרבה חרישניקים נוספים יודעים את זה – ואולי זו הסיבה שמניעה אותנו לחלוק את זה ולשתף עם אחרים.

האם צריך להשקיע עוד במיתוג העיר? האם המועצה צריכה לעשות את זה אחרת? אני נוטה לסמוך על מקבלי ההחלטות, אבל לא מחכה להם. אתם ואני, כולנו יחד, ממתגים מדי יום את העיר היפה שמסתתרת מאחורי השלט שרואים מכביש 6.

אז קדימה, הזמינו אורחים לבקר אתכם בסוף השבוע. ספרו לחברים על הקהילה המיוחדת שנבנית כאן. העלו לאינסטגרם תמונות של הנוף הנשקף מהחלון. שתפו על הקיר שלכם פוסט שמחמיא לעסק מקומי. תייגו את חריש בסטוריז. זה בעיני המיתוג הכי טוב עבור העיר: מפה לאוזן. מאיתנו, שגרים כאן, לאלה ש(עדיין) לא.

טל אייזנמן (40), הוא מתורגמן שפת סימנים וכותב תוכן. אבא לשלושה, איש לאחת. גאה להיות חרישניק. 

* טורי הדעה משקפים את דעתם והשקפותיהם של הכותבים בלבד ואינם מהווים המלצה או דעה של מערכת 'חריש 24'

נתקלתם באירוע יוצא דופן? גיליתם משהו שחייב להתפרסם בחריש 24?  כתבו לנו למייל האדום!