הוויכוחים בין תושבי העיר אולי אינם פוסקים, אבל יאיר דנציג מסתכל עליהם באור אחר: מהו ההיגד המרכזי בהגדת פסח וכיצד הוא מעצב את חיינו כאן, יחד, בחריש?
לפני עשרה ימים, בעקבות כאבי הגב מהם אני סובל החלטתי לקחת כדור ולשכב קצת במיטה. היתה זו שעת אחר הצהריים מוקדמת ונדמה היה שהעיר חריש מזדהה עם האיטלקים והלכה לה לנמנם. הגפתי את התריסים וניסיתי להרפות את הגוף, לשכוח מהכאב ולישון, כשלפתע פילחו את השקט סלסולים הבוקעים מרמקול רב עוצמה.
ה' הוא האלוקים!" הכריז הכרוז שוב ושוב. התגובות הגועשות לא איחרו לבוא: "מהיום יש מואזין גם בתוך חריש"
לקח לי כמה שניות להתאפס. אני גר קרוב לכביש שש וקולות בעוצמה כזאת די זרים באזור הזה. פתחתי את החלון והאזנתי. "ה' הוא האלוקים!" הכריז הכרוז שוב ושוב. הסכמתי עם הקביעה אך שאלתי את עצמי מה יגידו אלו שפחות מתחברים? האם זו הדרך הנכונה לאחד את עם ישראל ברגעי חרדה אלה ולחבר את כל קצות העם למציאות עליה מכריז הכרוז ושבה אני מאמין?
תשובה חד משמעית לא היתה לי ולכן פניתי לעזרת קבוצות הפייסבוק של העיר ונתקלתי מיד בפוסט עדכני שציין: "מהיום יש מואזין גם בתוך חריש". התגובות הגועשות לא איחרו לבוא. "בכיינים נמאסתם! זה בשעה הגיונית אז מה הבעיה?" ענה אחד, "שתוק שתוק" גרס האחר. "את חיה במדינה יהודית, לא טוב לך, תסגרי את החלונות" הכריזה תושבת ולעומתה טען תושב אחר שלו "זה דווקא נשמע כמו אלטזעכן".
רק כך נוכל להישאר משפחה
בעוד מספר ימים נחגוג את חג הפסח. לראשונה, יהיה זה חג מבודד, שמה שייזכר ממנו לדורות הוא הסגר, הבדידות והחגיגות במסגרת המשפחה הגרעינית בלבד. אך למרות המצב העולמי הקשה, יהודים ימלאו את מצוות "ושמחת בחגיך" המחייבת כל חג ואת מצוות "והגדת לבנך" המיוחדת לפסח. כל אב מצווה לספר לבנו את סיפור יציאת מצרים מתוך ההגדה.
לא לחינם ההגדה נקראה כך. הגדה היא היגד, אמירה שמאגדת ומאחדת. מהי אותה אמירה?
כל אחד מייצג עולם שלם של ערכים שונה מאחיו אך כולם יושבים סביב השולחן ומביעים את דעתם. זוהי היהדות
ובכן, אחת התשובות נמצאת בארבעת הבנים עליהם דיברה התורה: חכם, רשע, תם ושאינו יודע לשאול. כולם יושבים סביב השולחן כמשפחה אחת. לכולם מחויב האב לספר ללא יוצא מן הכלל. אך מהו המיוחד בסיפור? המילה "אומר" החוזרת על עצמה בשלושה בנים. "חכם מה הוא אומר", "רשע מה הוא אומר", "תם מה הוא אומר". כל אחד מייצג עולם שלם של ערכים שונה מאחיו אך כולם יושבים סביב השולחן ומביעים את דעתם. זוהי היהדות. על אף המחלוקות, אחד אומר והשאר מקשיבים.
בסופו של יום, משפחה היא משפחה ויש ללמוד להכיר, לכבד, לשמוע ולהתחשב בכל מי שיש לו בה חלק
ומה עם זה שאינו יודע לשאול, אותו אחד שמייצג בעיניי את הרוב הדומם שלא מביע דעתו? גם פה ההגדה איננה מרפה ומחייבת את האב לפתוח עימו בדברים עד שיאמר את מה שעל ליבו. רק כך נוכל להישאר משפחה סביב שולחן אחד במיוחד בתקופות קשות של ריבוי מחלוקות. בסופו של יום, משפחה היא משפחה ויש ללמוד להכיר, לכבד, לשמוע ולהתחשב בכל מי שיש לו בה חלק.
"פשוט לשאול… 'מה הוא אומר?'"
חריש היא עיר מיוחדת עם שילוב נדיר של בנים ובנות. משפחה אחת גדולה ומורחבת המייצגת רבדים רבים בעם הנפלא והמיוחד שלנו: חילוניים, מסורתיים, כיפות סרוגות, חב"דניקים, נחמנים וחרדים. פסיפס של מנהגים, דעות וערכים שלא תמיד אנו מורגלים אליהם מהמקום ממנו עברנו אל העיר החדשה.
האם קטעי חזנות מסולסלת או אשה ששרה בפול ווליום, מקרבים או מעוררים התנגדות וטינה באחיך?
מיהו החכם? מיהו הרשע? תלוי את מי תשאלו אך דבר אחד בטוח, במרחב הבית הפרטי שלכם אתם מחנכים לאהוב ולכבד את בני המשפחה. האם קטעי חזנות מסולסלת או אשה ששרה בפול ווליום, מקרבים או מעוררים התנגדות וטינה באחיך, שערכיו שונים מערכיך?
כן, בכדי להישאר משפחה יש ללמוד מההיגד המרכזי של ההגדה. לעודד שיח, דיבור ולעורר לשאול את עצמך לפני כל פעולה בפרהסיה: האם אני מכבד? האם אני מתחשב? האם אני מרבה אהבה? האם אני מקרב את כל בני משפחת עם ישראל ובמילות ההגדה פשוט לשאול…"מה הוא אומר?"
חפש את הדרך לאיגוד. לא מתוך כפיה. לא מתוך התכתשות פשוט מתוך הבנה, שכולנו, ללא יוצא מן הכלל, יצאנו ממצרים
ומתוך התשובה לשאלה זו, כשאתה מביט על מעשיך מתוך נקודת המבט של אחיך הספרדי/אשכנזי/דתי/חילוני/חרדי/מסורתי, פעל וחפש את הדרך לאיגוד. לא מתוך כפיה. לא מתוך התכתשות פשוט מתוך הבנה, שכולנו, ללא יוצא מן הכלל, יצאנו ממצרים. עם אחד בלב אחד. וזה מה שהופך אותנו לאור גדול יחיד ומיוחד. חג שמח ובריא לכל עם ישראל!
יאיר דנציג הוא תושב חריש, מאמן ומוביל תהליכי שינוי וצמיחה
* טורי הדעה משקפים את דעתם והשקפותיהם של הכותבים בלבד ואינם מהווים המלצה או דעה של מערכת 'חריש 24'
