"שלום, אני תחקירנית ברדיו. שמענו שיש בחריש בעיות בין דתיים לחילונים וחשבנו שיהיה מעניין לשמוע את דעתך" – מוטי וייס, סתם אחד מחריש, ניסה להסביר את המציאות בחריש לאדם מבחוץ וזה מה שיצא
טור אישי
הטלפון מצלצל. שיחת טלפון לא מזוהה: "שלום, אני תחקירנית ברשת רדיו (ידועה), שמענו שיש בחריש בעיות בין דתיים לחילונים וחשבנו שיהיה מעניין לשמוע את דעתך…"
אני: "אוקי, מילא שיש עניינים בתוך חריש אבל איך זה הגיע אליכם?" (מרגיש בפנים: איזה באסה שהצרות שלנו יוצאות החוצה).
תחקירנית (צוחקת): "אתה רואה מה זה… עולם גלובלי… קראתי בחריש 24".
אני: "טוב, אז איך הגעת דווקא אלי? לא חסמתי כביש בשלשלאות, לא נסעתי בשיירת כלי רכב מצפצפים בשבת, לא זרקתי ביצים, לא פתחתי פאב בשבת… כלום. אני סתם איזה אחד, מחריש".
תחקירנית (צוחקת שוב): "כבר אמרתי לך שאני קוראת את 'חריש 24 ' ופורסם שם בעבר טור דעה שלך בו נימקת מדוע זה בסדר וטבעי שיהיו בחריש שכונות לחרדים, דתיים וחילונים".
אני: "כתבתי שאני מעריך שחלום 'העיר המעורבת' ישתנה, בחלקו. לאזורים מסוימים יימשכו יותר תושבים חרדים ואזורים אחרים יתאימו יותר לחילונים או לדתיים לאומיים. נראה שצדקתי. הקמת עיר חדשה לא בהכרח מצליחה לשנות את טבע האדם. רובנו נרצה לגור ליד אלו שיותר דומים לנו, בסמוך למוסדות חינוך שאנו מזדהים עם ערכיהם ושולחים אליהם את ילדינו, אבל מכאן ועד סגירת כבישים בשבת או שיירת מכוניות מצפצפות בשבת? ממש לא!!! ".
"אם בהקמתה של חריש היו מתכנני העיר מכריזים בפומבי על כך שישנה מדיניות להקצות בחריש שטחים מסוימים לאוכלוסייה דתית/חילונית/חרדית, שירצו בכך, אפשר היה לחשוב על זה. למשל, בנתניה יש את קריית צאנז החרדית. ישנם קיבוצים חילונים, ישובים דתיים לאומיים וכדומה. אבל לבוא למקום שלא הוגדרו בו שכונות כאלו מראש ואז לתת לתושבי השכונה לנסות להפוך את השכונה, באופן כוחני, לשכונה בה "אין כניסה לאחרים"? לזה אני מתנגד בתוקף".
תחקירנית: "או.קי. אז מה בעצם הסיפור בחריש כרגע?"
אני: "הסיפור הוא שכבר לאחר הבחירות הקודמות היה ברור שחריש, כעיר שחיים בה כל הציבורים וכל הגוונים, חייבת לקבוע לעצמה חוקים בכל הנוגע לכיצד תיראה הפרהסיה הציבורית שלה. ראש העיר וחברי המועצה פרסמו מספר פעמים שהם מנהלים תהליך הידברות וגישור בנושא זה אך בפועל זה לא התקדם וחוקים עירוניים לא נחקקו.
"לוואקום המנהיגותי שנוצר נכנסה החרדה של תושבי חריש, מכל הגוונים, מכך שהעיר תלך לכיוון שבו הם ירגישו לא רצויים בה, ואף ייאלצו לעזוב את ביתם, חלילה. מאז כולנו בטלטלה סביב אירועים מתגלגלים שיוזמים אנשים שונים שאכפת להם, רוצים להשפיע ומנסים "למשוך את השמיכה" לכיוון שלהם:
פתיחה של עסקים בשבת (שלא על פי ההסכמים הקואליציוניים, המאפשרים זאת רק לאחר הגעה להסכם מוסדר בין חברי המועצה) התקנת צופרי שבת, השחתת תמונות של נשים, שיירות של מכוניות מצפצפות בשבת ופשקוויל שקורא לנשים להתלבש בצניעות.
השיא היה בשבת האחרונה: סגירת רחובות בחריש, עוד שיירות, מתוגברות של מכוניות מצפצפות בשבת, זריקת חפצים, גידופים הדדיים בקיצור, מפגן של אלימות רחוב מצד כל הצדדים. לאן הגענו?!"
תחקירנית: "מה אתה מרגיש כלפי זה, ומהו לדעתך הפיתרון?"
אני: "אני עצוב. זה מזעזע. עוד מתחילת דרכה, משנת 1993, תושבי חריש הוותיקים ידעו להסתדר זה עם זה, על אף השונות ודווקא מתוך כיבוד השונות. היו מתחים אך המשותף גבר על המפריד ובדרך כלל האווירה ברחוב (וחצי) של העיר הייתה טובה. כעת העיר גדלה. זה נעשה מורכב יותר. העיר חווה כאבי גדילה שהם מבורכים אך גם מאתגרים.
לעניות דעתי, חובה על כולנו להתאחד סביב הקריאה לראש העיר וחברי המועצה להידבר זה עם זה ולהגיע לתוצאה: חקיקת חוקי עזר שמטרתם לעשות סדר ורגיעה לכולנו.
חובה לחוקק חוק עזר שיסדיר את נושא העסקים בשבת, חוק עזר שיאסור סגירת כבישים בשבת, חוק עזר שיאסור השמעת קולות חריגים ברחבי העיר מעבר לדציבלים המותרים, ועוד.
"ברור לי שאף ציבור בחריש לא יצא מחוקים אלו עם תחושה ש"מלוא תאוותו בידו". כולם יאלצו להתפשר. אך רק כך נוכל כולנו להמשיך לחיות זה עם זה, לחייך זה לזה ברחוב, להגיד שלום, לתת כתף כשצריך. רק כך נחזור להרגיש שחריש היא הבית של כולנו".
תחקירנית: "אוקי. מחר אתה מתראיין בשעה 9:30. תהיה במקום עם קליטה".
אני: "זו קצת בעיה כרגע בחריש… אחשוב על משהו…"
תחקירנית בהודעה הבוקר בשעה 8:59: "יש סיכוי שהאייטם נופל לאור הפרסומים באיראן וענייני התקציב".
אני: "נו באמת… אלה נושאים הרבה פחות חשובים מחריש…"
תחקירנית בהודעה הבוקר בשעה 9:11: "האייטם לצערי נפל. אני מודה לך בכל אופן. בהצלחה בחריש".
מוטי וייס גר בחריש משנת 2006, נשוי ואב לשישה ילדים
* טורי הדעה משקפים את דעתם והשקפותיהם של הכותבים בלבד ואינם מהווים המלצה או דעה של מערכת 'חריש 24'