הקשר שנמתח בין אירועי התרבות העירוניים לבין היוזמות הקהילתיות הוא קשר מלאכותי בין שני דברים שאינם באמת קשורים זה בזה. שני גרינברג, אחראית תחום התרבות הכללית במועצת העיר, עושה לנו סדר
כשנגה עוז מהסיעה שלנו התחילה בהתנעת התהליך האסטרטגי העירוני, לא היה הרבה כסף בקופה. בכסף שנותר היא ויצחק קשת, ראש המועצה, בחרו לערוך מחקר. המחקר נערך באמצעות סקרים לתושבי חריש, סקרים לקהל הרחב וקבוצות מיקוד של תושבים ושל הקהל הרחב. התוצאות של המחקר נתנו ביטוי לתחושה שכבר הייתה לי באופן אישי: "באתי בגלל המחיר, נשארתי בגלל הקהילה".
למה הקהילה כל כך חשובה? התשובה שקיבלנו היא שבעיר חדשה, שבה כולם חווים קשיי הגירה, הקהילה יוצרת לנו תחושת שייכות ומהווה לנו עוגן. הרבה אנשים מדווחים שלפני שהגיעו לחריש, הם לא היו פעילים חברתית, אבל שמאז שהגיעו זה השתנה. כלומר, אנשים בחריש יותר מעורבים חברתית וקהילתית, יש להם צמא ליצור ולעשות. מסקנה: אם הקהילה היא מה שמשאיר פה את האנשים, אם זה מה שמשמח אותם ועושה להם טוב, על המועצה לעודד התארגנות קהילתית. ההבנה הזו מעצבת את ההתייחסות העירונית שלנו כלפי יוזמות קהילתיות.
אם הקהילה היא מה שמשאיר פה את האנשים, אם זה מה שמשמח אותם ועושה להם טוב, על המועצה לעודד התארגנות קהילתית. ההבנה הזו מעצבת את ההתייחסות העירונית שלנו כלפי יוזמות קהילתיות
דמיינו שיש לכם ילד עצמאי שאומר לכם שהוא רוצה לעשות פרויקט כלשהו. מה תגידו לו? אני מנחשת שלא תמנעו זאת ממנו. סיכוי סביר שתעודדו אותו, תסייעו לו בכל מה שיצטרך אבל מצד שני, תקפידו שלא לקחת את התפקיד שייעד לעצמו. אתם גם תבינו שזה בטח לא יצא מושלם, אבל לא תתעכבו על הקטנות, כי מה שחשוב הוא עצם הוצאת הפרויקט לפועל. כך עושה המועצה עם התושבים.
המועצה לא מפריעה
כאשר מגיע תושב ואומר – "אני רוצה להקים פאב קהילתי", "אני רוצה להרים שוק יד שנייה", "אני רוצה לארגן מסיבת תושבים", המועצה לא אומרת לו לא, לא מערימה קשיים בירוקרטיים והיא גם לא מזיזה אותו אחורה ולוקחת בעלות. ההפך, היא אומרת לו "כן". כך קמו להם 'הדוק', 'שיקשוק', ו'המסיבה השיתופית' בשכונת בצוותא ואלו מקצת הדוגמאות הבולטות.
לעתים המועצה ממש מסייעת במתן מקום, חסות, פרסום, מימון והקצאת שירותים וכוח אדם מטעמה. לא תמיד זה מתאים שהמועצה תיקח חסות ישירה. במקרים כאלו היא מאפשרת להתארגנות לקרום עור וגידים ללא הפרעה, בדגש על הקלה בבירוקרטיה.
בימים האחרונים פורסם טור של תושבת העיר, שלפיו המועצה אינה מארגנת מספיק פעילות תרבותית לתושבים מאחר שהיא מסתמכת על הקהילה עצמה, שתארגן את הפעילות. כאחראית תחום התרבות הכללית, אני יכולה להגיד שאין דבר רחוק יותר מן האמת. בדיונים הפנימיים במחלקת תרבות, אנחנו אף פעם לא מכלילים את היוזמות הקהילתיות כחלק מתוכנית העבודה שלנו. יש לנו תקציב ואנחנו עושים את המקסימום כדי להוציא ממנו את המירב לטובת התושבים.
אנחנו אף פעם לא מכלילים את היוזמות הקהילתיות כחלק מתוכנית העבודה שלנו. יש לנו תקציב ואנחנו עושים את המקסימום כדי להוציא ממנו את המירב לטובת התושבים
תושבי חריש מצביעים ברגליים
בשנה האחרונה עשינו קפיצת מדרגה בכל הקשור לאירועים עבור כל המשפחה. אירועי החגים בפורים וביום העצמאות נחלו הצלחה גדולה. אירועי הקיץ כללו הצבת מתחמי מגלשות מים בעיר, הקמת פארק נינג'ה, פסטיבל "מה הסיפור שלך" סביב עולם הספר, פסטיבל "חריש חיה בסרט" סביב קולנוע, ואת פסטיבל אומנויות הבמה שכלל מופעים מוזיקליים, הצגות וסדנאות. מכולם קיבלנו פידבקים טובים מאוד.
לוח השנה של הנוער עמוס בכל טוב. גם זה של הוותיקים בני 60+. דאגנו לפעילות שוטפת בעבור הקטנטנים בגילאים 0-3. כרבע מתושבי העיר הינם עולים חדשים אז גם חגגנו איתם באמצעות פסטיבל "חריש רואה עולם", שהתקיים בשפות שונות.
לצד השיפור האדיר שאני רואה ביתר התחומים, אירועי המבוגרים נותרו נקודה רגישה. מאז חניכת מרכז התרבות, אנחנו עושים מאמץ להביא מופעים והרצאות, שבדרך כלל פשוט לא מתמלאים, ומדובר באולם קטן שבו 188 מקומות בלבד.
למעט במקרים חריגים של מופעי אומנים מהשורה הראשונה ברמת סבסוד גבוהה ביותר כמו ישראל קטורזה, תושבי חריש מצביעים ברגליים ולא באים
למעט במקרים חריגים של מופעי אומנים מהשורה הראשונה ברמת סבסוד גבוהה ביותר כמו ישראל קטורזה, תושבי חריש מצביעים ברגליים ולא באים.
כך למשל המופעים של עינב גלילי, קובי אריאלי ומופע אימפרוביזציה בהשתתפות אלון נוימן ויעל לבנטל. מאחר ואירועים בדרג שבו המועצה יכולה לעמוד באופן עקבי הם עדיין יחסית יקרים, אבל לא מספיק מוכרים, התוצאה היא שהם לא מתמלאים. אישית, כואב לי הלב על כספי ציבור שנזרקים לפח.
המועצה מביאה, אך אנשים לא מגיעים
כאן עולה השאלה המתבקשת, מדוע אירועים חברתיים קהילתיים למבוגרים נוחלים הצלחה בעוד שמופעים מטעם המועצה לא? בעיני התשובה בגוף השאלה. אירועי המועצה נחווים כסוג של שירות לתושב, בעוד שאירועים קהילתיים הם הרבה מעבר לזה. הם יוצרים מעורבות ומחויבות של התושבים וקבוצות מתאגדות סביבן. ואז גם מי שמקיף את הקבוצות דואג להגיע, שהרי אם האירוע לא יצליח בוודאי שהתושב לא ינסה להרים אותו שוב. בפעם השנייה, כבר לא צריך לשווק, לאירוע יש שם ומוניטין.
הופעה של אומן כלשהו מטעם המועצה זה כמו סוג של הצעה מספק. רואים אותה כשירות שתמיד יהיה שם, על המדף, תרצה תיקח, לא תרצה – לא תיקח. בנוסף, כל הופעה היא אחרת, לא ניתן להשליך מהצלחתה של אחת להצלחתה של האחרת.
לאור כל אלו אני חושבת ש-"להביא יותר אירועים למבוגרים" אינה תכנית העבודה הנכונה. עובדה היא שהמועצה מביאה, אך אנשים לא מגיעים. לכן ערכנו שינויים באופן שבו אנחנו מפרסמים, ואנחנו בוחנים כל הזמן את התאמת התכנים לקהל. במטרה להגיע למצב שבו התושבים יהיו מרוצים ויגיעו אל אירועי התרבות שהמועצה מציעה. ולא – אין לזה קשר בכלל לאירועים הקהילתיים החברתיים שמתקיימים בעיר במקביל.
אם התושבים מארגנים מפגשים חברתיים ואירועים קהילתיים רבים, זוהי תוצאה של סביבה שמקדמת את זה. אם ה"מחיר" שהמועצה משלמת הוא מחיר "הקרדיט", נשלם בחפץ לב
אסכם ואומר שהקשר שנמתח בין אירועי התרבות העירוניים לבין היוזמות הקהילתיות הוא קשר מלאכותי בין שני דברים שאינם באמת קשורים זה בזה. אני רואה בביקורת הזו תעודת כבוד: אם התושבים מארגנים מפגשים חברתיים ואירועים קהילתיים רבים, זוהי תוצאה של סביבה שמקדמת את זה. אם ה"מחיר" שהמועצה משלמת הוא מחיר "הקרדיט", נשלם בחפץ לב כי הרווח, שהוא יצירת הקהילה בחריש, לגמרי שווה את זה. בימים אלו אנחנו עובדים על תכנית העבודה השנתית בתחום התרבות.
הצעות לתוכן תרבותי יתקבלו בברכה במייל shani.g@harish.muni.il
שני גרינברג היא סגנית ראש המועצה, יו"ר הרשימה הליברלית, ואחראית תחום התרבות הכללית במועצת העיר.
* טורי הדעה משקפים את דעתם והשקפותיהם של הכותבים בלבד ואינם מהווים המלצה או דעה של מערכת 'חריש 24'
