אחד הדימויים האהובים עליי הוא דימוי הרשת. כל חוט לכשעצמו הוא מועיל אבל כשמשלבים יחד מבחר חוטים מסוגים וגוונים שונים ליצירת רשת או אריג מגדילים את התועלת לאין ערוך.
בחריש יש כבר היום הרבה חוטים; ישרים, חדורי מוטיבציה ומכווני מטרה. רבים מאיתנו מבינים שכדי ליצור כאן חברה בריאה אי אפשר להסתפק בחוטים ויש צורך ביצירת רשתות.
יתירה מכך, ככל שהרשתות האלו יהיו מגוונות יותר, כך החברה תהיה חזקה יותר ותוכל להציע מנעד רחב מבחינת עשייה וחוזק מבחינת ההתמודדות וההכלה.
אחד המיזמים שצברו תאוצה בחריש בשנה האחרונה הוא "אלו ואלו – מדרש ישראלי בחריש". את הרעיון הגו קבוצה של תושבים, נשים ואנשים ממגוון רקעים, כשהשם "אלו ואלו" משקף את הרבגוניות והמשקל השווה שניתן לכל אחד ואחת.
בין חשיבה למציאות
שאיפת היסוד היתה ליצור התרחשות של שיח ולימוד מבוססי-טקסטים, מוקד שיאפשר לכל הרוצה בכך לצלול יחד לעולם של מחשבה והגות. הקבוצה נפגשת מדי שבוע ללימוד שמוצע ומונחה על-ידי המשתתפים עצמם. ההשתתפות פתוחה, ובכל פעם ההרכב הוא אחר, לומדים נושאים חדשים, יוצרים קשרים וטווים רשתות. הקשרים שנוצרים הם לא רק בין הלומדים לנלמד, אלא גם בין המחשבות המתפתחות לחיים האמתיים. לדוגמא, ביום חמישי הקרוב 4.4 יתקיים מפגש של "אלו ואלו" בבית הקהילה, שיעסוק בהשפעה הכוללת של מערכת הבחירות עלינו כפרטים.
אנחנו חיים בעולם גלובלי. בנקישה על המקלדת אנחנו פורשים את כל חיינו לעיני מיליארדים, מגלים את צפונות נפשנו, מתכתבים, שואלים, פונים לעזרה. כביכול נפרצו כל הגבולות, נכחדו הפרטיות והצנעה
מנקודת מבט של מאקרו, אנחנו חיים בעולם גלובלי. בנקישה על המקלדת אנחנו פורשים את כל חיינו לעיני מיליארדים, מגלים את צפונות נפשנו, מתכתבים, שואלים, פונים לעזרה. כביכול נפרצו כל הגבולות, נכחדו הפרטיות והצנעה. אבל כל תהליך כזה מלווה בתנועות נגד. כך, בעולם האמתי ניכרת עלייה עצומה בממדי הבדידות. למרות הקישוריות המוחצנת, בפועל, אנשים נוטים להסתגר בקבוצות של הדומים להם. אפילו באינטרנט קל ונוח לנו יותר להתחבר לאלו שחושבים כמונו.
הרושם הוא שבחריש קיימת מודעות לסכנות העת החדשה ונעשים מאמצים ליצור קישוריות חוצת-סטריאוטיפים. המחלוקת המקומית האחרונה בנושא טקסי יום הזיכרון רק מחזקת את ההצלחות שכבר ניכרות בשטח מבחינה זו. לתושבים חשוב לעשות דברים ביחד ולכן יש שנפגעו עד עמקי נשמתם מעצם הרעיון שאחרים חשים צורך להתבדל, שערכיהם האישיים חשובים להם מערכי ה'יחד'. אני לא מביעה דעה לכאן או לכאן, אבל אני חושבת שעצם ההתרעמות והקושי הם אינדיקציה לרשתות שכן נוצרות כאן, לכמיהה לחיבור.
מחוברים לחיים
נחזור ל"אלו ואלו" – אני נוכחת כל שבוע מחדש כמה מפרה ומצמיח הוא המפגש הלימודי עם אנשים ששונים ממני – בגיל ובמגדר, בהשקפה פוליטית ודתית, במוצא ושפת אם. כל טקסט הוא בסיס שממנו אפשר להפליג באמצעות אינטרפרטציות לעולמות אחרים. ניתן להסיק ממנו, להתנגד לו או לקשר לטקסטים אחרים. המאמץ הזה, לפתוח את הטקסט, לקלף אותו מקליפותיו, מקלף משהו גם בנו הלומדים.
כשאנחנו לומדים יחד בכנות וללא משוא פנים אנחנו מצליחים לוותר על החומות ולהסיר את המסכות. המורכבות, שהיא פועל יוצא של המגוון, מוסיפה להתקיים, אבל באמצעות הקשבה הקצוות החדים נשחקים, ובמקום לפצוע הם מוצאים דרך להשתלב, להתאים את עצמם לקצוות של האחר. אני מוצאת את עצמי מסתכלת על האדם שמולי ורואה בעיניו השתקפות טהורה עד כמה שניתן של מחשבותיו, של השאיפה להבנה. האתגר הוא להמשיך ולשמור על הניקיון הזה גם כשהרעיונות מיושמים בחיי היום-יום ובמציאות סביבנו.
לסיום, אנחנו טווים רשת, אבל הרשת הזו עשויה בסופו של דבר מחוטים בודדים. חשיבותה של הרשת איננה מאפילה על חשיבותו של כל חוט נפרד, ושל הסיבים המרכיבים אותו. יתירה מכך, אחד האלמנטים של מרקם הרשת הוא החורים שבה. אנחנו יוצרים רשת ומחזקים אותה אבל בל נשכח את הניבט דרכה. אני אוהבת לצטט את ההלכה לפיה 'לעולם יתפלל אדם בבית שיש בו חלונות', להבנתי, כדי לראות מה יש בחוץ, במציאות. בהעדר יישום – הלימוד נותר ערטילאי ואין בו כדי לקדם את החברה והסביבה. כך גם כאן, חשוב לשים לב למציאות שניבטת דרך החורים, להישאר מחוברים לא רק אחד לשנייה אלא גם לכל שאר העולם.
Discussion about this post