"אני קוראת שוב ושוב את הצהרותיו של ראש העיר, אחרי כל תקרית, כי הוא נגד השתלטות כוחנית, נגד קביעת עובדות בשטח, ובעד "הידברות". אבל הידברות לא קורית מעצמה, בוודאי לא ברמת העיר": רחל קסל קוראת לראש העיר ולחברי המועצה להרים את הכפפה ולבנות תכנית פעולה מסודרת לעיצוב אופי העיר
טור אישי
התושבים הם שקובעים את אופי העיר. איך זה קורה? בדרכים שונות. ראשית, התושבים צורכים שירותים, וסוג השירותים ומהותם אמורים להיקבע לפי צרכי התושבים וחלקם היחסי באוכלוסיה. שנית, השאיפה היא כי נציגי התושבים במועצת העיר ישקפו את אופיים ואת צרכיהם של הגרים בה ויביאו אותם לידי ביטוי בהתנהלות הרשות ובסדרי העדיפות שלה. שלישית, לתושבים יש גם דרכי פעולה אחרות העומדות לרשותם כדי לנסות להשפיע על מה שנקרא "צביון" העיר. דרכים אלו מתפצלות לשניים – פעולות בונות על דרך החיוב ופעולות מחאה לעומתיות על דרך השלילה.
דרכי פעולה לעיצוב "צביון" העיר מתפצלות לשניים – פעולות בונות על דרך החיוב ופעולות מחאה לעומתיות על דרך השלילה
ניסיונות לשנות את אופי העיר
המימד הראשון, מספר התושבים וחלקם היחסי, הוא נתון אובייקטיבי. הוא עשוי להשתנות לכאן ולכאן, בוודאי בעיר חדשה כמו חריש והוא משפיע על חלוקתם היחסית של השירותים הניתנים – לדוגמה מספר בתי הספר והגנים שמוקצים לכל מגזר. אבל נדמה שהמחלוקות המתגלעות בחריש שוב ושוב נוגעות פחות לחלוקת משאבים אובייקטיבית ויותר לנושאים סובייקטיביים.
העניינים העומדים על הפרק בהקשר זה של נסיונות סובייקטיביים להשפיע ולשנות את אופיה של העיר כה בולטים עד כי כמעט אין צורך למנות אותם: הפעלת צופרים ומוסיקה לפני כניסת השבת, דיונים על פתיחת עסקים בעיר בשבת ועל אופיה של השבת, תליית שלטים הקוראים לצניעות, עצרת לתמיכה בקהילה הגאה ותליית דגלי גאווה, ידיעות בתקשורת החרדית המאפיינות את העיר כמעוז חרדי, הפעלת מוסיקה מול בתי כנסת בשבת, ועתה נוספה גם השחתת תמונות נשים בפרסומות ברחוב הראשי. ואני תמהה אם מישהו מהמעורבים באמת חושב שבדרכים אלו יעוצב אופיה של העיר כך או אחרת.
הידברות כתהליך מובנה
בהנחה שהעיר הוקמה מלכתחילה כעיר מעורבת ושזו ממשיכה להיות מטרתם המוצהרת של רובם הגדול של התושבים וגם של נציגיהם, כולל ראש העיר, אני סבורה שזה צריך להיות היעד של כולנו. וכשאני אומרת "יעד" אני מתכוונת למשהו שאנחנו עובדים לקראתו, בונים אותו. ביחד. אני קוראת שוב ושוב את הצהרותיו של ראש העיר, אחרי כל תקרית, כי הוא נגד השתלטות כוחנית, נגד קביעת עובדות בשטח, ובעד "הידברות". אבל הידברות לא קורית מעצמה, בוודאי לא ברמת העיר. הידברות יש לתכנן ולטפח באופן שיטתי.
אם זה חשוב באמת, לראש העיר כמו גם לשאר נציגי הציבור, טיפוח הידברות צריך להיות נר לרגליהם. לא ביטוי או סיסמה ששולפים מדי פעם כשקורית תקרית מצערת
אם זה חשוב באמת, לראש העיר כמו גם לשאר נציגי הציבור, טיפוח כזה צריך להיות נר לרגליהם. לא ביטוי או סיסמה ששולפים מדי פעם כשקורית תקרית מצערת כפי שקרתה אתמול (השחתת התמונות) אלא תהליך מובנה.
התחושה בשטח: "כל דאלים גבר"
אני יודעת שהתקיימו בחריש כבר מספר פעמים אירועים של "שולחנות עגולים" ופורומים של תושבים ונציגים שדנו יחד בנושאים שונים הנוגעים לחיים המשותפים כאן, חלקם ביוזמת העירייה וחלקם ביוזמת גורמים אחרים בעיר. אירועים כאלו הם מבורכים אבל הרושם הוא שהם היו אירועים נקודתיים. האם ההצעות שהועלו בהם מיושמות הלכה למעשה? האם יש פורום פעיל וקבוע של תושבים ונציגי קהילות שמקדם עשייה משותפת? שמוציא את ה"הידברות" האמורה מהכוח אל הפועל?
כשאנשים מרגישים שאין מי שדואג לאינטרסים שלהם הם מרגישים צורך לצאת החוצה ולקבוע עובדות בשטח
לצערי, בהעדר צעדים כאלו התחושה ברמת השטח היא של "כל דאלים גבר". כשאנשים מרגישים שאין מי שדואג לאינטרסים שלהם הם מרגישים צורך לצאת החוצה ולקבוע עובדות בשטח. ההתנהלות הזו מעידה על תחושה של חוסר אונים וסופה בחוסר תוחלת. בסופו של דבר כולנו נשארים פעם אחר פעם עם הרגשה שלא התקדם דבר, צעד קדימה ושני צעדים אחורה.
תכנית ארוכת טווח מול כיבוי שריפות נקודתי
ממש כשם שבנייתה הפיזית של העיר מתקדמת (לפחות ברובה) לפי תכנית מסודרת שתוכננה מראש, כך יש ליצור תכנית פעולה מסודרת גם לעניין היחסים בין התושבים. תכנית כזו יכולה לכלול פורומים משותפים לנציגי קהילות שונות, מנחים ומגשרים מקצועיים לפתרון חיכוכים, ועוד כהנה וכהנה, אבל מעל לכול חשוב שהיא תהיה תכנית יישומית ארוכת-טווח ולא כיבוי שריפות נקודתי. על הנהלת העיר להחליט האם להמשיך להשאיר את השטח במצב התסיסה המתמיד בו הוא נמצא כעת או להוכיח מנהיגות ולמצוא את הדרך לעודד בנייה משותפת, למצוא יחד פתרונות לטווח הארוך שיאפשרו לכולנו חיים טובים זה לצד זו, תוך הכרה בשונות וכבוד הדדי. אני סבורה כי התושבים מכל המגזרים וקבוצות האוכלוסיה יקדמו בברכה יוזמה רצינית כזו, וקוראת לראש העיר ולחברי המועצה להרים את הכפפה.
רחל קסל היא תושבת חריש, מתרגמת ועורכת. פעילת שלום ופעילה חברתית
* טורי הדעה משקפים את דעתם והשקפותיהם של הכותבים בלבד ואינם מהווים המלצה או דעה של מערכת 'חריש 24'
