אם להודות על האמת, יש בחריש מוצרים שעולים טיפה יותר מאשר הם עולים במקומות אחרים. אז למה שנעשה מאמץ ובכל זאת נקנה כאן? טל אייזנמן בטור אישי על עסקים, מחויבות קהילתית וכח קנייה מקומי
מספר שבועות לפני שעברנו להתגורר בחריש עשינו סיבוב רגלי בשדרת דרך ארץ כדי לראות אילו חנויות מחכות לנו. הנה פיצריה, ועוד פיצריה. פה יש וטרינר שיטפל לנו בכלב, שם יש חנות סלולר שתתקן את הטלפון שמחליק לי מהידיים פעמיים ביום. הנה חנות צעצועים בה נקנה הפתעות לילדים. אוקיי, עוד פיצריה ו… הופה, יש פה חומוס! איך אנחנו אוהבים חומוס! חבל שהשעה מאוחרת וכבר סגור, אבל אנחנו לגמרי חוזרים לפה אחר כך.
לא הספקנו לחזור. בדיעבד הבנו שהחומוסייה לא הייתה סגורה בסופו של יום עבודה, אלא פשוט נסגרה. בהמשך שמענו גם על עסקים נוספים שנסגרו בחריש, כגון מסעדת עוף בגריל וחנות משקאות – והלב נחמץ.
סוג אחד של לקוחות יגיעו לחריש
חריש היא מקום נהדר, אבל צריך לעשות קצת סיבוב כדי להגיע אלינו. מעטים יסעו בכביש 65 ויאמרו לעצמם "אולי נקפוץ לאכול משהו בחריש על הדרך". רובם יעצרו בעין שמר או בגבעת שמואל. בנוסף, עדיין אין לנו מרכזי תעסוקה שמביאים לכאן תושבים מיישובים סמוכים כדי שיקנו כאן ארוחת צהריים.
בעיני, יש רק סוג אחד של לקוחות שיגיעו לעסקים בחריש: אלה שכבר נמצאים בחריש. אנחנו, החרישניקים. אנחנו שמתגוררים כאן, שעובדים כאן, שמארחים כאן. אנחנו קהל היעד של העסקים בחריש, ואנחנו אלה שמחזיקים אותם בחיים. אם אנחנו לא נבוא לקנות חנויות תיסגרנה, נותני שירותים יסתלקו; ואנחנו נישאר בלי חומוס, בלי עוף בגריל ובלי שתיה.
האמת שזה לא ברור מאליו שנקנה בחריש. למשל, אשתי עובדת ליד מרכז קניות גדול בפרדס חנה, ומאוד נוח לה להיכנס לרגע אחרי העבודה לקנות שם ולבוא הביתה. אני עובד באיזור הצפון, הנסיעה הביתה אורכת לפעמים שעה וחצי ויותר, אז לכאורה הרבה יותר הגיוני שאעצור לאכול משהו בדרך ולא אסע רעב עד הבית. מה גם שאם להודות על האמת, יש בחריש מוצרים שעולים טיפה יותר מאשר הם עולים במקומות אחרים. אז למה שנעשה מאמץ ובכל זאת נקנה כאן? כי מוטלת עלינו אחריות.
בואו נעשה כאן עסקים
בשבוע שעבר התקיימה ועידת העסקים הראשונה בחריש, אירוע מושקע לבעלי עסקים בעיר שהציע טיפים חשובים וכלים שימושיים להצלחה עסקית. אני מניח שכל הנוכחים בוועידה הזו מיהרו אחר כך לחנות, למשרד או הביתה והחלו לתכנן איך יוציאו לפועל את התובנות שלהם – אני יודע שזה מה שאני עשיתי – אבל שום דבר שבעלי העסקים יעשו לא יועיל אם הלקוחות לא יבואו.
זו האחריות שלנו לקנות מעסקים מקומיים כדי לתמוך בהם, ואני באמת חושב ששווה לקנות בחריש. האיכות של המוצרים והשירותים כאן לא נופלת מאלה שבחוץ; ואפילו אם המחיר טיפה יקר יותר, עדיין אעדיף לקנות בעסק מקומי. גם אם הקפה עולה שני שקלים יותר וגם אם הפיצוחים יקרים יותר בכמה אגורות לק"ג. הילדים צריכים משהו לבית הספר? נקנה בחריש. לצאת מדי פעם לאכול מחוץ לבית? חריש. עדיין לא קניתם מתנות לרגל ראש השנה? חריש!
יתרה מזאת, תמיכה בעסקים המקומיים גם יוצרת בסיס לעסקים עתידיים. ככל שנקנה כאן יותר כך ליזמים שבינינו תהיה יותר מוטיבציה לפתוח עסקים חדשים; יהיה יותר מבחר, התחרות תגבר, המחירים יהיו יותר אטרקטיביים. מיישובים אחרים יבואו לקנות אצלנו, ואפילו מי שייסע על כביש 65 יבחר לעשות את הסיבוב הקטן כדי לקפוץ לקנות בחריש. נכון שזה נשמע עתיד מזהיר לעיר?
עד שזה יקרה, אני מתכוון להמשיך לתרום לכלכלה המקומית בחריש ומציע לכם לעשות כמוני: אם אתם צריכים לקנות משהו, העדיפו לעשות זאת כאן, ליד הבית. ככה שאם כבר הכסף יוצא מהארנק, לפחות שלא ייצא מהעיר. עשינו עסק?
טל אייזנמן (40), הוא מתורגמן שפת סימנים וכותב תוכן. אבא לשלושה, איש לאחת. גאה להיות חרישניק.
* טורי הדעה משקפים את דעתם והשקפותיהם של הכותבים בלבד ואינם מהווים המלצה או דעה של מערכת 'חריש 24'
יש נושא שתרצו להעלות לסדר היום הציבורי בחריש? מעוניינים לכתוב טור דעה באתר? כתבו לנו!
