תרבות תורנית בחריש: הזכות להתבדל

אנחנו לא מסכימים איתם, אבל המציאות הפוליטית היא שנבחרי הבית היהודי מייצגים את הציבור הדתי-לאומי בחריש. הם אלו שבוחרים כיצד לנהל את התרבות התורנית בעיר על כל רבדיה. זכותם – גם אם הם בוחרים לתמוך בהתבדלות, באמצעים שניתנים לרשותם. שני גרינברג בטור דעה

לפני מספר ימים פורסם פוסט שבו התבקש הציבור לתרום ספרים לספרייה התורנית. מאז פרסומו, אנחנו מקבלים עשרות פניות שמסתכמות בשאלה, מדוע אנחנו לא עוצרים את זה? במקביל, אחד מתושבי העיר פרסם פוסט ובו דרש מאיתנו לפעול להגשת שאילתה בנושא המחלקה לתרבות תורנית המספקת פרטים כמו מתוקף איזה נוהל הוקמה המחלקה, מהו תקציבה ואת מי היא משרתת? אנחנו לא צריכים להגיש שאילתה, אנחנו יודעים את התשובה.

אבל לפני התשובה על תרבות תורנית, חשוב להתייחס לנושא הספרייה ולחדד נקודה חשובה: הספרייה הזמנית תכלול שני חדרים במרכז התרבות, אחד ליד השני. לעומת זאת, מבנה הספרייה הקבועה שנמצא בהקמה, הוא מבנה אחד בלבד ולא שניים, כפי שעשוי להצטייר מהגדרת הספריות הנפרדות הזמניות. כולנו תקווה שנראה אותו קורם עור וגידים בשנתיים הקרובות בהתאם לתכנון.

מעולם לא התחייבנו להילחם בדתיים או ביהדות עצמה, זה בניגוד לעקרונות שלנו ולמצע הבחירות שלנו

החלוקה התקציבית הקיימת

לא ניתן להתייחס למחלקת התרבות התורנית בחריש, מבלי לספק לקוראים מעט רקע על המפלגה הליברלית בחריש ועל האג'נדה שלנו. מצע הרשימה שלנו מתבסס על שני ערכים: חירות ושיוויון.

חירות: חזון הרשימה שלנו מציין כך: "בעיר יונהג כנורמה עיקרון "חיה ותן לחיות" תוך עמידה נחרצת על זכויותיהם של כלל המגזרים בעיר לחיות על פי השקפות עולמם. במצב זה, יתאפשר לכלל הציבורים בחריש לחיות בקיום משותף ובכבוד הדדי".

מעולם לא התחייבנו להילחם בדתיים או ביהדות עצמה, זה בניגוד לעקרונות שלנו ולמצע הבחירות שלנו. לצד זאת, התחייבנו למנוע כפייה ולכן דרשנו ועמדנו על כך שהמגזרים הדתיים לא יכפו על הכלל את רצונותיהם. כך לדוגמה, טקס יום הזיכרון 2019. לראשונה, התקיים בחריש טקס ממלכתי עירוני שכלל שירת נשים, ולאחריו התקיים טקס נוסף המותאם לציבור תורני. כל אחד לפי דרכו. הייתה בעיר ביקורת ציבורית על כך ולמרות זאת, לא הסכמנו לזוז מעמדתנו. התחייבנו ואת זה נקיים.

הבית היהודי דרש שהתרבות תחולק, אז היא חולקה. מלכתחילה, אנחנו מתנגדים לחלוקות מגזריות, בעינינו זו שגיאה ערכית

שיוויון: ליתר דיוק, הקצאת משאבים שיוויונית וכך נכתב: "תקצוב יבוצע בצורה הוגנת על פי חלק הציבור באוכלוסייה". בהתאם, 65% מתקציב התרבות (בהחזקתי) מנותב לתרבות הכללית. הנחת המוצא היא שאנחנו מעניקים שירות לציבור החילוני, שגם חלק מהציבור הדתי- לאומי נהנה ממנו.יתרת התקציב מנותבת לתרבות תורנית והיא מחולקת לפי מפתח של 2/3 באחריות נציגי הבית היהודי, ו-1/3 באחריות נציג ש"ס. הנחת המוצא היא שתרבות תורנית נותנת מענה לציבור דתי לאומי וחרדי-לאומי, והתרבות החרדית נותנת מענה לציבור החרדי. מדוע זה נקבע כך?

כאן נכנסת הפוליטיקה. החלוקה התקציבית היא תולדה של ההסכם הקואליציוני עם הבית היהודי. הבית היהודי דרש שהתרבות תחולק, אז היא חולקה. מלכתחילה, אנחנו מתנגדים לחלוקות מגזריות, בעינינו זו שגיאה ערכית שמגיעה דווקא מהצד שמעלה על נס את חשיבות אחדות עם ישראל. זה גם בזבוז של כסף. אבל יש עוד מפלגות בקואליציה של חריש, אנחנו לא לבד כאן וכולם צריכים לעשות פשרות.

קח-ותן קואליציוני

אז למה אנחנו לא עוצרים את זה? כי כפי שהבית היהודי מכבדים את ההסכמים הקואליציוניים שלנו, שמאפשרים את פתיחת העסקים ושימוש במבני ציבור בשבת בעיר, כך אנחנו מכבדים את ההסכמים שנחתמו איתם. בפוליטיקה יש תן-וקח, אין מצב לממש 100% מהאג'נדה שלך, אלא אם אתה השחקן היחיד בזירה. אנחנו דאגנו לשמור על תקצוב יחסי ראוי, והם קיבלו עצמאות על נתח קטן מהתקציב.

לוגו סמליל תרבות תורנית — סמליל 'תרבות תורנית' על פרסומי העירייה. כמו בערים אחרות

מדוע יש לוגו לתרבות תורנית? בעבר פרסומי העירייה בתחום התרבות כללו את הכיתוב: "מותאם לציבור התורני". מבדיקה שערכנו עלה כי זה לא קיים בשום מקום בארץ וכי בערים אחרות משתמשים בסמלילים של מחלקות תורניות, על מנת שהציבור התורני ידע שהפעילות מתאימה עבורו. וכך עשינו. יצרנו סמליל, בלי מחלקה בפועל.

הדרג המקצועי בתחום התרבות שייך למחלקת תרבות אחת בעיר שמטפלת בכל הנדרש לעיר. אין תקן נפרד או מחלקה נפרדת לתרבות התורנית.

מייצגים את הציבור הדתי-לאומי

נבחרי הציבור ממפלגת הבית היהודי הם חברים יקרים שלנו, ואנחנו מעריכים אותם מאוד, גם אם לא תמיד מסכימים איתם. המציאות הפוליטית היא שהם מייצגים את הציבור הדתי-לאומי בחריש והם אלו שבוחרים כיצד לנהל את תחום התרבות התורנית בעיר על כל רבדיו.

הם בוחרים מי ייצג אותם מול מחלקת התרבות, כיצד לנצל את התקציב שלהם, והם בוחרים גם לתמוך בהתבדלות באמצעים שניתנים לרשותם.

לתפישתנו, נושא התרבות התורנית צריך לעבור לדיון בקרב הציבור הדתי פנימה, כי שינוי אמתי יגיע רק אם רוב הציבור יגיד לנציגיו: "המדיניות הזאת לא מייצגת אותי".