כשהקימו את חריש גרו בה כ-1,000 תושבים. משרד השיכון ושאר משרדי הממשלה קידמו את פיתוח העיר "מעל" ראשם של התושבים. כיום, אחרי 10 שנים, כשיש כבר למעלה מ-30 אלף תושבים ותושבות בחריש הגיע הזמן להשמיע את קולנו, לקחת את עתידנו בידינו ולדרוש עצירה של התרחבויות נוספות. מעוז לואנץ בטור אישי מיוחד לט"ו בשבט
טור דעה
סיפור האהבה שלי עם חריש מתחיל לפני יותר משבע שנים. רכשתי דירה "על הנייר" בעמותת 'נאות חריש' ויחד עם חברים מקהילת ירוק בעיר לקחנו חלק בפיתוח העיר על בסיס עקרונות של קיימות. עסקנו ואנו עוסקים בגינה קהילתית, גינון בר קיימא, חיבור בין קהילות, שיתוף ציבור, חינוך ותחומים חשובים נוספים.
את פגישות הקהילה קיימנו בחריש עוד לפני שהחלה בניית העיר ובטרם היו בנמצא פארקים, גינות או ספסלים. נהגנו למצוא פינה נעימה בצל העצים ביער ונהנינו מהטבע ומהאווירה הפסטורלית.
בקיץ 2020 עברנו, סוף סוף, להתגורר בעיר. רק אז, תשומת הלב שלי התמקדה ביערות הסובבים את העיר. חריש נבנתה במרכזו של יער, אלפי דונמים של שטח טבעי ללא הפרדות וגבולות ברורים עבור החי והצומח וגם עבור התושבים הוותיקים.
עכשיו, כשאנחנו פה ומתבוננים מתוככי העיר החוצה, נדמה לנו שאלו חלקים שונים ונפרדים. יש להם שמות שונים: יער מענית, יער חריש, יער עירון, יער אום אל קוטוף – אבל כולם שייכים לאותו מקטע גאוגרפי עשיר ויפהפה.
בתקופת הסגרים, יופי היערות הציל אותי ממש. שמחתי שיש לי יער במרחק נגיעה מהבית. סיבוב קצר ביער עוזר לי להירגע, להתאזן וממלא אותי בתחושות טובות. מחקרים רבים מצביעים על התועלות של חיים בקירבה לסביבה טבעית: איכות החיים עולה, מדדי הבריאות משתפרים והנפש, שחפצה בשקט ושלווה, מקבלת מנות גדושות מהם. יש לנו אוצר של ממש מתחת לאף. מה אנחנו עושים כדי לשמור עליו ולטפח אותו?
להשפיע: כעת זו המשמרת שלנו
לפני כחודש משרד הפנים אישר את הרחבת הגבולות של חריש לכיוון צפון על חשבון יער עירון. למעלה מאלפיים דונמים יעברו לתחום השיפוט של חריש ויספקו לעיר אזור תעסוקה שכל כך חיוני לבריאות הכלכלית של העיר. את המחיר ישלם היער. אלפי עצים ייעקרו. מאות זני שיחים, פרחים, בעלי כנף ובעלי חיים יאבדו את סביבתם הטבעית.
גם אנחנו נשלם מחיר יקר. איבוד היערות משמעו איבוד ריאה ירוקה, איבוד הקרבה לטבע, התרחקות מהאותנטיות והחלפת הצומח במשטחי בטון. הצורך בהקמת אזורי תעסוקה הוא ברור, אולם חובה עלינו לבחון בשבע עיניים את ההתרחבות של העיר על חשבון מסדרונות אקולוגיים ייחודיים והכחדת עצים ובעלי חיים.
כבר עתה ישנם דיבורים על הגדלת העיר מעבר ל-100 אלף תושבים ועל התרחבות נוספות על חשבון שטחים טבעיים. כבר ראיתי תוכניות שמדברות על חריש כמטרופולין של 250 אלף תושבים! המשמעות היא לכסות את כל היער בבטון ובאספלט. זה בלתי נתפש ולא מתקבל על הדעת.
אז מה נשתנה כעת? יש הבדל מהותי שעלינו לזכור: כעת זו המשמרת שלנו. כשהקימו את חריש גרו בה כ-1,000 תושבים. משרד השיכון ושאר משרדי הממשלה קידמו את פיתוח העיר "מעל" ראשם של התושבים. כיום, אחרי 10 שנים, כשיש כבר למעלה מ-30 אלף תושבים ותושבות בחריש הגיע הזמן להשמיע את קולנו, לקחת את עתידנו בידינו ולדרוש עצירה של התרחבויות נוספות.
אומרים שהיה פה יער
אין זמן מתאים יותר לדון בנושא זה מאשר בט"ו בשבט – ראש השנה לאילנות. המנהג של שתילת עצים לא מתקיים השנה עקב שנת שמיטה. אם לא נוטעים עצים – לפחות לא ניתן יד לעקירה שלהם. ביער מענית וביער שמדרום לחריש יש תוכנית מאושרת לסלילת כביש 611 שיביא לעקירה של 3,000 עצים. הכביש חיוני להמשך החיים בחריש, אך האם מוצו כל האפשרויות על מנת למזער את הפגיעה בטבע?
השנה הזאת, שנת השמיטה, מוקדשת להעמקה וללמידה. בואו ניקח את פסק הזמן המיוחד הזה ונלמד על חשיבות העצים בחיים שלנו, על התפקיד המיוחד שלהם באיזון כוכב הלכת שלנו ועל הברכה והעושר שהם מביאים. הלמידה יכולה להיות באמצעות ספרים והיא יכולה להיות חווייתית. כל מה שנדרש הוא מפגש אישי עם הטבע. אין צורך לנסוע לגליל, או להיטלטל בדרכים שעה ארוכה כדי ליהנות משהות נעימה בחיק הטבע. צאו ליער שמקיף את כלל הרחובות בעיר. הליכה של רבע שעה לכל היותר, תביא אתכם ליער הקרוב אליכם. טיילו בשבילים, התבוננו בצמחיה, הקשיבו לשקט ורקמו מערכת יחסים מיוחדת עם הירוק הנפלא הזה.
ואל תשכחו לשאול את עצמכם: מה אנחנו נשאיר לדורות הבאים אחרינו? האם גם הם יוכלו ליהנות מטיולים בטבע או שהם יצטרכו לקרוא בספרי ההיסטוריה על יער עירון שפעם היה פה?
הכותב הוא תושב העיר וחבר קהילת "ירוק בעיר"
* טורי הדעה משקפים את דעתם והשקפותיהם של הכותבים בלבד ואינם מהווים המלצה או דעה של מערכת 'חריש 24'
