בימים בהם הדמוקרטיה בסכנה, חובה עלינו לתרגל הידברות ושיח דמוקרטי. חובה עלינו לשרטט את הגבולות בין מחאה לגיטימית ובין חציית גבולות אדומים, מחאות אלימות והסתה אישית. יעל עינהר, ממארגנות מעגלי השיח "אסיפה ישראלית" בטור אישי ובפנייה ישירה לתושבי חריש
דמיינו לעצמכם כי בכל יום זיכרון ממלכתי לרצח ראש הממשלה יצחק רבין, מתכנסת החברה הישראלית, על כלל גווניה, לאסיפתה השנתית; אלפים של ישראלים וישראליות, בעשרות ישובים, ובמעמד זה משוחחים ומלבנים חילוקי דעות. לא בכדי לקבל החלטה ולא בכדי להכריעּ הכרעה, אלא בכדי להכיר במחלוקת ובכדי למצוא את המשותף.
האסיפה הישראלית נולדה לפני חמש שנים מתוך יוזמה של ארגונים משמאל ומימין, דתיים וחילוניים אשר רצו להפוך את יום הזיכרון הממלכתי לרצח ראש הממשלה יצחק רבין – ל"דבר חי". מטרת האסיפה היא לדבר על אתגרי ההווה ולא רק על העבר. לייסד מסורת משותפת לכל מי שמעוניין בשיח ולא בא מתוך ביטול הזולת. לחבר בין מי שמביע את דעתו בקול אבל גם מכבד את כללי הדמוקרטיה.
ביום חמישי ה-5 בנובמבר התקיים רב שיח גם בחריש עם כ-80 משתתפים. המעגלים התקיימו בהתאם לשמירה על הנחיות הקורונה בשני סבבים, שיח בני נוער ושיח מבוגרים. האירוע הופק בשיתוף מחלקת הנוער של עיריית חריש והשומר הצעיר.
לתרגל הידברות ושיח דמוקרטי
מלכתחילה, הבינו מארגני האירוע שעומד לפניהם אתגר משולש, קורונה, מזג אוויר גשום והאתגר הגדול מכולם: להצליח להביא אנשים להידברות בתקופה בה החברה הישראלית מתמודדת עם מתח בין-מגזרי חריף. לתפישתי, דווקא בתקופה מתוחה כזו, עולה ומתגבר ערך ההדברות.
אתגר נוסף עמו התמודדנו הוא תחושת הבטן שמלווה דתיים רבים. עבורם, רצח רבין הוא פצע פעור ופעמים רבות ונמהרות מדי, האצבע המאשימה מכוונת אליהם. תחושות אלה גרמו לרבים להתנער מזכרו של רבין ובמידה מסוימת ניתן לומר שיום הזיכרון הפך ליום מפלג ולא יום מכונן.
האם אכן יום הזיכרון ליצחק רבין הוא יום לאנשי מחנה השלום בלבד? אני מאמינה שדווקא בגלל תחושות אלה חובה עלינו לקיים מעגלי שיח ולהתמודד עם כל ההקשרים הקשים: ראש ממשלה נרצח בישראל על ידי מתנקש יהודי שצמח באווירה של הסתה, שנאה וחוסר לגיטימציה. הרצח צריך לשמש עבורנו תמרור אזהרה, במיוחד בתקופה בה אנו עדים למחזות קשים של פילוג, הסתה וחוסר אמון במערכות השלטון.
מטרת השיח איננה בהכרח להסכים האחד עם השנייה, אלא להכיר במחלוקת ולדבר עליה מתוך כבוד הדדי ולגיטימציה
דווקא בימים בהם הדמוקרטיה בסכנה, חובה עלינו לתרגל הידברות ושיח דמוקרטי. חובה עלינו לשרטט את הגבולות בין מחאה לגיטימית (המחאות נגד בנימין נתניהו, המחאות נגד הסכם אוסלו שהוביל יצחק רבין לפני 25 שנים) ובין חציית גבולות אדומים, מחאות אלימות והסתה אישית.
מטרת השיח איננה בהכרח להסכים האחד עם השנייה, אלא להכיר במחלוקת ולדבר עליה מתוך כבוד הדדי ולגיטימציה. "כל מחלוקת שהיא לשם שמיים סופה להתקיים" – זה המוטו שליווה את האירוע.
לגעת בכאן ובעכשיו
מעגלי השיח בחריש עסקו ב"כאן ועכשיו". תחילה, בחנו המשתתפים את השיח המפלג והמשסה שמלווה את הציבור הישראלי ואת השימוש הציני של פוליטיקאים בהאשמות ובשיסוי שמטרתם צבירת כוח נוספת.
הנושאים בהם דנו היו מגוונים ונגעו בסוגיות שצצו בתקופת הקורונה: החל ממחאות עובדים (מתמחים, עו"סים), התנדבויות, המשבר הכלכלי-חברתי, הפגנות הדגלים השחורים, איסור התפילה בבתי הכנסת ויחסי אמון בין הקבוצות השונות בחברה הישראלית וכלפי ההנהגה.
בהמשך, עסק השיח גם במחלוקות המקומיות. במהלך הפעילות המשתתפים התחלקו לזוגות והיו צריכים לבחור מחלוקת מקוממת ולבחון מספר שאלות: על מה מסכימים? מה חשוב לכל צד? מהם הפתרונות האפשריים? התרגול העניק למשתתפים כלים להתמודדות עם משבר קהילתי מקומי.
רוב המשתתפים סיכמו את האירוע בצורה דומה. לדבריהם, המפגש הותיר בהם "טעם של עוד" ורצון להרבות במפגשים שיאפשרו להם להגיע לשיחות משמעותיות ולגעת בנקודות הכואבות.
בחיים האמתיים, בניגוד למה שמשתקף ברשתות החברתיות, רב המחבר על המפריד
הסכמה אחת נוספת וברורה עלתה מהמפגש והיא שבחיים האמתיים, בניגוד למה שמשתקף ברשתות החברתיות, רב המחבר על המפריד. סוגיה בפייסבוק שנראית כסלע מחלוקת גדול ובלתי פתיר, יכולה להיפתר במפגש בין אישי.
נכון, לא פתרנו את בעיות העולם וחריש במפגש אחד קצר. המחלוקות עדיין קיימות והן נוקבות ולחברה שלנו עוד צפויות בעתיד הכרעות קשות, אך עלינו מוטלת האחריות לדאוג שמחלוקות אלה לא יתדרדרו לאלימות. אלימות פיזית, מילולית או אלימות ברשתות החברתיות.
אולי דווקא מכאן, מחריש, תצא הבשורה. הקהילתיות, הקשר החם בין התושבים, האווירה החלוצית המיוחדת, לכל אלו יש את הפוטנציאל להוות דוגמה למקומות אחרים בארץ לשיח ופתרון מחלוקות בדרכי נעם. אני מקווה שהרצון שהביעו המשתתפים למפגשים נוספים יתורגם למציאות, ובחריש תקום קבוצה שתמשיך ותיפגש בצורה סדירה למפגשי שיח בנושאים חשובים אלה.
הכותבת היא רכזת קיבוץ המחנכים של השומר הצעיר בחריש
* טורי הדעה משקפים את דעתם והשקפותיהם של הכותבים בלבד ואינם מהווים המלצה או דעה של מערכת 'חריש 24'
