הבוקר נחתה בישראל קולטידה לב, אזרחית תאילנד שקיבלה צו גירוש לאחר מות בעלה הישראלי, וניהלה מאבק להישאר בארץ לצד בתה הישראלית דניאל. בתום שש שנות מאבק קיבלה קולטידה מעמד של תושבת. גיסה גלעד לב מודה לתושבי חריש שהתגייסו למאבק ומודה: "עד שקולטידה חזרה לא היינו רגועים"
בינואר 2020 מצאה עצמה קולטידה לב, אזרחית תאילנד המתגוררת בישראל עם שברון לב גדול. חמש שנים לאחר מות שמואל לב ז"ל, בעלה הישראלי ואביה של דניאל, בתם המשותפת, היא קיבלה ממשרד הפנים צו גירוש מהארץ. דניאל, בתה בת ה-8 שנולדה בישראל ובעלת אזרחות ישראלית הורשתה להישאר בארץ. האם התבקשה לעזוב את הארץ ולבחור: האם לקרוע את דניאל ממרכז חייה כאן, או להיפרד ממנה ולהשאירה לחיות בישראל ללא אמה?
הפרשה המתוקשרת והמאבק המתמשך שניהלו בני משפחתה של קולטידה, בהם גיסה גלעד לב, כללו הפגנות, ראיונות בתקשורת הארצית ומהלך כולל לעורר את דעת הקהל למאבקם הצודק. לתמיכה משמעותית זכתה משפחתו של גלעד המתגוררת בחריש גם מתושבי העיר. פרח קוזחי, חברת המועצה ושכנתו של גלעד, פנתה לראש מטה ימינה בחריש יוסי אזרחי, וביקשה את עזרתו. הוא בתורו, פנה לשרת הפנים איילת שקד וביקש את התערבותה בפרשה. ואכן, בחודש שעבר צו הגירוש בוטל. "השבת לי את האמון במדינת ישראל", אמר גלעד בהתרגשות בהתייחס להודעת השרה.
מעמד של תושבת ארעית
עם זאת, בהתאם למתווה שהושג בין עורכי הדין של קולטידה ובתה למשרד הפנים, נאלצה האם לעזוב את הארץ לתאילנד לחודש ימים, ולהגיש בפרק זמן זה, בקשה לרשות האוכלוסין וההגירה לשוב לישראל ולקבל מעמד של תושב ארעי.
הבוקר (ראשון) שבה קולטידה לישראל מתאילנד כשבדרכונה אשרת התושבות הזמנית המיוחלת. בימים הקרובים תקבל גם את תעודת התושב הארעי שתוענק לה לתקופה של שנתיים ותחודש בתום כל תקופה. "זה כמו אזרח לכל דבר רק ללא הזכות להצביע בבחירות", ציין בשמחה גלעד.
"עברנו תקופה מאוד מאתגרת, אבל כן, הצלחנו!", מספר גלעד בהתרגשות ומסכם למעלה משש שנות מאבק ברשויות המדינה על זכותה של קולטידה להתגורר בישראל. "ליוסי אזרחי ששם את ידו בנושא, בהחלט יש חלק משמעותי בהצלחה הזו והתודה הגדולה היא לשרת הפנים שאפשרה את המתווה".
המתנה של חודש בחריש
על ההליך שחייב את קולטידה לצאת מן הארץ כדי לזכות במעמד התושבות ולשוב ארצה מציין גלעד: "אני מניח שזה היה ניסיון להימנע מביזוי בית הדין והחלטתו. אני מסכים שזה נראה מעט חסר היגיון, אבל מילאנו אחר הדרישה על אף הדאגה הרבה שמא דברים לא יסתדרו. עד שקולטידה חזרה לא היינו רגועים, זה היה לא קל".
בכל אותה העת בה המתינה דניאל לאמה היא שהתה אצל דוד גלעד בחריש. בבית הספר בתל אביב בו היא מתחנכת היא לא ביקרה כבר חודש. "ניסיתי להכניס אותה זמנית למסגרת חינוכית בחריש, אך לצערי לא זכיתי להיענות", מספר הבוקר גלעד. "עם זאת, היו לה כאן את בני משפחתה ונוצרה גם חברות בין דניאל לשכנים".
"זאת היתה החלטה מאוד קשה לצאת מישראל בלי הילדה. חיכיתי בבנגקוק בקוצר רוח עד שקיבלתי את ההודעה מהקונסוליה הישראלית שיש לי ויזה ואני יכולה לחזור ארצה", סיפרה קולטידה, בעוד היא מתאוששת מהמסע המפרך בבית גיסה בחריש. "כשקיבלתי את הדרכון ההתרגשות היתה עצומה. אני כל כל שמחה לחזור. עכשיו אוכל לחיות בישראל בטוחה וחופשייה, להיות עם הבת שלי ולא לפחד יותר".
נתקלתם באירוע יוצא דופן? גיליתם משהו שחייב להתפרסם בחריש 24? כתבו לנו למייל האדום!
Discussion about this post