נראה כי היזמים העסקיים החדשים בחריש בוחרים לפתוח עסקים מתחרים לעסקים קיימים ולא פונים לנישות חדשות. האם התחרות העסקית תורמת לקהילה ומה חושב פרופ' דן אריאלי, מומחה עולמי בכלכלה התנהגותית על המצב הנוכחי בחריש?
מפת העסקים המקומית מתרחבת. בחריש שמונה כ-12,000 איש פועלות ארבע פיצריות ועתידה להיפתח אחת נוספת. שתי חנויות סלולר מספקות שירות לתושבים ובקרוב נפתחת החנות השלישית. עוד פועלות בחריש שלוש פיצוציות, שתי חנויות כלבו, שתי מאפיות, שתי חנויות לממכר ציוד לבעלי חיים ושתי חנויות לבגדי תינוקות.
לעומת זאת, המחסור בבית מרקחת פרטי, חנות בגדים, ציוד משרדי, חנות ספרים או ריהוט בולט וניכר לעין. מהו ההיגיון הכלכלי שעומד מאחורי ניסיון היזמים העסקיים לפתוח עסק מתחרה ולא לבלוט בפתיחת חנות ייחודית והאם קהילת חריש יוצאת נשכרת מהמצב?
היזמים בטוחים בעצמם
מתן אלוק, הבעלים של חנות הסלולר שעתידה להיפתח בקרוב בשדרת דרך ארץ ידע שבחריש פועלות כבר שתי חנויות דומות כשהחליט לפתוח את החנות השלישית. "נכון, ידעתי שישנן כבר שתי חנויות סלולר בחריש, אבל אני לא מודאג, אני מכיר את היכולות שלי", מספר מתן בביטחון. "אנחנו גם נפעיל מעבדת תיקונים, שלהבנתנו, חסרה מאוד בחריש".
ובכל זאת, מה הרווחיות בהפעלת חנות נוספת שתשרת אוכלוסיה מצומצמת יחסית?
"בבית שאן, בה אנחנו מפעילים חנות נוספת כבר שש שנים, פועלות 7-8 חנויות בעיר של 18,000 תושבים, אז שלוש חנויות על 12,000 תושבים זה בסדר גמור. מעבר לכך, חריש צפויה לגדול הרבה בשנים הקרובות".
גם אמיר זרין, הבעלים של 'פיצה שמש', שנפתחה השבוע בדרך ארץ מודע לקיומן של שלוש פיצריות פעילות. "חריש היא עיר עם פוטנציאל עצום, זו עיר שתתפתח ותהפוך לאחת הערים הגדולות בארץ. זו עיר עם מיקום פנטסטי ומחירים נורמליים, אני רוצה לשים בעיר יד ורגל ולטפס מעלה", משתף אמיר.
בחריש פועלות כבר שלוש פיצריות – אתה לא חושש מתחרות חזקה?
"אני לא פונה לאותו קהל. אנחנו מוכרים מגש פיצה משפחתית גדולה עם שמונה משולשים בעשרים שקלים בלבד".
"בבית שאן, בה אנחנו מפעילים חנות נוספת כבר שש שנים, פועלות 7-8 חנויות בעיר של 18,000 תושבים, אז שלוש חנויות על 12,000 תושבים זה בסדר גמור"
להבליט את הערך המוסף
על פי התפישה הכלכלית השלטת, תחרות שמייצרת מבחר ומנעד מחירים לקהל הלקוחות תורמת ישירות לצרכן ומאפשרת לו 'לקבל יותר ולשלם פחות'. אך מהו הערך המוסף עבור היזמים העסקיים?
איתי אלוש, מנהל ב'מומנטום פתרונות מימון מתקדמים', מסביר: "פתיחת עסק במקום חדש היא הזדמנות עסקית נפלאה שכן בעל העסק נהנה מיתרון הראשוניות. בעלי עסקים באזור מגורים שכזה יוכלו למנף את פעילותם בקשרים אישיים עם קהל לקוחותיהם ומשם לצמוח ביחד עם התרחבות העיר החדשה".
אך מה קורה אם כבר קיים עסק בתחום זה והעסק מאבד את יתרון הראשוניות?
בתחרות משוכללת כל עסק מחויב להבליט את הערך המוסף שלו. אם לדוגמא, עסק אחד מדגיש את מרכיב המחיר הזול, עסק מתחרה לו יכול להדגיש את איכות המוצר או את רמת שירות הלקוחות. "אין ספק, שבעיר מתפתחת יהיה בעתיד מקום לכולם. הקושי נעוץ בתקופת הביניים, זו התקופה הקובעת בה עסקים צריכים להיות בעלי אורך נשימה עד לצמיחתה של העיר". מסכם אלוש.
מעבר מתפישת תחרות לסימביוזה
רצון היזמים להצליח למרות התחרות הקשה הוא ברור, אך מהו הרציונל הכלכלי מאחורי פתיחתם של עסקים זהים בקרבה זה לזה? כולנו מכירים את התופעה לפיה קיימים רחובות שלמים עמוסים לעייפה בחנויות נעליים (נווה שאנן בתל אביב) או רחובות שמציעים אינסוף חנויות תאורה או תחום ספיציפי אחר. האם יש בכך תועלת?
פרופ' דן אריאלי, מומחה עולמי בכלכלה התנהגותית ובניתוח דפוסי פעולה חברתיים-כלכליים ומחבר רב המכר העולמי 'לא רציונאלי ולא במקרה' משיב: "זאת שאלה שהעסיקה כלכלנים ברחבי העולם במשך הרבה זמן. אחד הרעיונות לתופעה הוא, שמצב של ריבוי עסקים בעל אופי זהה הנפתחים בסמיכות גורם לתחום המסחרי הספציפי – לגדול. כלומר, כשיש חנויות רבות מאותו סוג אחת ליד השנייה, אנשים ינהרו למקום הזה בעיר. התיאוריה הכלכלית גורסת שעבור צרכנים מתלבטים, לדוגמא, אם לקנות נעליים, הגעה למתחם בעיר בו קיימות מספר חנויות נעליים תעזור להם למצוא במבחר הרחב את מבוקשם".
אך מעבר להצלחה העסקית בשל תחרות, פתיחה של חנויות זהות פוגעת בקהילה שנזקקת לשירותים נוספים
"אכן, לא תמיד האינטרס של העסקים תואם את האינטרס של הקהילה. פעמים רבות הקהילה זקוקה לשירותים ומוצרים שלא מספקים כדאיות עסקית ורווח ליזמים עסקיים. במצב של פערים, כפי שעולה מדברייך על חריש, ניתן לשפר את המצב על ידי מעבר מתפישת הקהילה כתחרות לתפישה של סימביוזה (יחסי גומלין)".
"אחד הפתרונות בתחום זה הוא פיתוח מטבע מקומי כמו 'קולו' (Colu). "מטבע מקומי בעצם אומר לקהילה – אנחנו לא בתחרות עם העסקים המקומיים אלא אנחנו רוצים לתת לאנשים מוטיביציה לעשות דברים חדשים".
באיזה אופן מטבע מקומי מסוגל להשפיע על קבלת החלטות במישור העסקי?
"לדוגמא, הצעה ליזם לפתוח חנות מסוימת עם התחייבות מצד הקהילה לקנות בה בהיקף מסוים, מוסכם מראש. אם אנחנו רוצים שתהיה לנו מכולת קטנה בשכונה, שנערוך בה קניות מפעם לפעם, בלי קשר לקניות שנערוך בסופר הגדול, האם נהיה מוכנים לשלם 20 שקלים בחודש דמי השתתפות בשביל לעזור למישהו שירצה לפתוח מכולת כזו? זו שאלה מעניינת. אני חושב שאנחנו צריכים ליצור מצבים בהם מתפתחת חשיבה שהיא יותר שיתופית בין העסקים לקהילה. מודל כזה עשוי להתאים לקהילה כמו חריש".
