שני גרינברג שוברת שתיקה ומספרת על ההליך האמוציונלי ורווי המתח, המנהיגות שנדרשו לגלות חברי המליאה, האכזבה מהתנהלות שני סגני ראש העיר וההשלכות של אישור החוק על העתיד. "עד היום האמירה שחריש היא עיר לכולם היתה רק סיסמה"
השבוע הגיע לסיומו תהליך ארוך רווי מתחים ולחצים. "חוק השבת" אושר בישיבת המליאה ברוב של שבעה חברי מועצה מול שני מתנגדים.
"היועץ המשפטי שעבד איתנו על החוק סיפר שהוא העביר חוקים דומים ברשויות אחרות, בהן התהליך היה מנהלי ברובו. הוא היה המום מהאמוציות שגילו חברי המועצה בתהליך. זה חוק שנגע בקישקע של כולנו", מספרת שני גרינברג, יו"ר סיעת הליברלים.
גרינברג שוברת שתיקה ממושכת. שתיקה שנבחרה כאסטרטגיה הנכונה לקידום סיכויי הצלחת אישור החוק: "כל חשיפה במהלך התהליך היתה עלולה לפגוע בו ולכן שמרנו על שתיקה", היא מסבירה וממהרת להוסיף: "ובדיעבד, זה באמת מה שקרה".
טיוטת החוק ככלי ניגוח
בדבריה מתייחסת גרינברג להחלטה של שני סגני ראש העיר, שלמה פרץ מש"ס ויוחאי פרג'י מבית טב לחריש להתנגד לחוק. לא ההתנגדות עצמה היא שמרתיחה אותה, אלא הבגידה, לתפישתה, בהליך העבודה המשותף.
הם ניצלו את הזמן כדי ליצור ניגוח מבחוץ. הם קיבלו החלטה פוליטית שלא שווה להם לאפשר את אישור החוק ומאותו רגע, כל פיסת מידע מטיוטת החוק הפכה לכלי נשק עבורם
"אנחנו הצגנו את עקרונות הדיון לקהל הבוחרים שלנו. לא חשפנו כל פרט בדיון, אבל דיברנו עם תושבים וגם התייעצנו עם גורמים חיצוניים. לנציגי הציבור הדתי היה חשוב לקבל את אישור המנהיגות הדתית, אישור הרבנים. הם חשפו בפניהם את טיוטת החוק ובתחילה קיבלו הסכמה רחבה מהם. היתה בינינו הסכמה שכל אחד מאיתנו לוקח את הטיוטה ומתייעץ עם מי שהוא רוצה. הקו האדום נחצה בשנייה שבה נציגי הציבור, שהצביעו נגד החוק, החליטו שהם לא יתמכו בחוק בשום תצורה שלו. לצערי, הבנו את זה מאוחר מדי".
גרינברג מסבירה: "הם ניצלו את הזמן כדי ליצור ניגוח מבחוץ. הם קיבלו החלטה פוליטית שלא שווה להם לאפשר את אישור החוק ומאותו רגע, כל פיסת מידע מטיוטת החוק הפכה לכלי נשק עבורם. אתה יושב בפנים, מקבל את כל המידע ואת כל ההרשאות מתוך הנחה שאתה שותף לתהליך ולא מחבל בו".
תהיה ישר, תאמר אני לא הולך לתמוך בחוק – ותצא מהדיונים
היא מאמינה שראוי היה להתנהג אחרת: "תהיה ישר, תאמר אני לא הולך לתמוך בחוק – ותצא מהדיונים", היא פוסקת. עוד היא מוסיפה: "פרג'י לא אמר לנו מילה. עם פרץ היה ניסיון רפה. הוא דרש להסיר את המסחר מטיוטת החוק. אבל הוא לא הסכים לדבר על המחיר שהוא יצטרך לשלם בתמורה לוויתור שלנו – וזה לא היה מקובל עלינו".
המסחר בסופו של דבר אכן נאסר ברחבי העיר בימי המנוחה, אולם היתה זו תוצאה של משא ומתן שניהלו שלמה קליין, יוסי גולדמן ויצחק קשת, חברי המועצה הדתיים מול הליברלים, שדרשו, וגם קיבלו מוקדים נוספים בשכונות בהם יותרו פתיחת בתי קפה. עוד הוסכם על אישור גורף לפתיחת אולמות תרבות, אולמות קולנוע ומרכזי ספורט ברחבי העיר.
מנהיגות עירונית חזקה
גם את הטענה שהשמיע פרג'י במהלך הדיון אתמול לפיה ההצבעה אינה חוקית כיוון שהטיוטה לא נשלחה לעיונו בזמן סביר, היא דוחה בשאט נפש. "בחמישה בינואר טיוטת החוק נשלחה לעיון חברי המליאה. זה לא נשלח סתם מראש, אלא מתוך מטרה שניתן יהיה לדון על זה ועדיין לשנות ולהשפיע. היה באפשרותם של פרג'י ופרץ לפעול כדי להשפיע על החוק במתכונתו הסופית, אבל הם טרקו את הדלת. לא עניין אותם כלום. אם אין דיון אז מה נשאר? זו לא מנהיגות בעיני", מוסיפה גרינברג ומתייחסת גם לניסיון הכושל של שני סגני העיר לעקוף את הקואליציה הקיימת ולחוקק חוק שאוסר על פתיחה של הכל בשבת. "התוצאה של זה היא שהיינו נאלצים לצאת מהקואליציה, אבל להם לא היה אכפת", מסבירה גרינברג.
הלחצים לא היו פשוטים. אם לא היתה מנהיגות עירונית חזקה, קל היה ליפול לפוליטיקה קטנה ובאמת שניים נפלו
"מה בדיוק הם ציפו שיקרה? לחוקק חוק מעל הראש של כולנו? איך הם חשבו שקשת יסכים לזה? אני יודעת שיש המון ביקורת על השותפות שלנו עם ראש העיר, אבל שיהיה ברור שבזכות השותפות קשת לא העלה על דעתו לעשות כדבר הזה. הוא הבטיח להיות ראש עיר של כולם והוא עמד בזה כמו גדול".
גרינברג מודה לכל מי שהיה שותף לאישור החוק: "הלחצים לא היו פשוטים. אם לא היתה מנהיגות עירונית חזקה, קל היה ליפול לפוליטיקה קטנה ובאמת שניים נפלו. חריש לא יכולה לזכות בשליחי ציבור נאמנים יותר מהשבעה שהרימו ידיים בהצבעה. זה צריך לשמח את תושבי חריש שזו ההנהגה שלהם".
"אמרו שאני הורסת את העיר"
האתגר המנהיגותי עימו התמודד ראש העיר יצחק קשת בהצלחה גדולה עמד גם לפתחה של גרינברג. "זה הדבר הכי קשה שעשיתי עד היום", היא מודה. גרינברג ספגה ביקורות רבות מהציבור החילוני על הישארותה בקואליציה ועל ויתורים כואבים שנעשו בעיר. למרות זאת, היא שלמה עם התהליך וגם עם התוצאה ומודה, שבשנתיים החולפות היא גם הספיקה להתחשל: "הניסיון עשה את שלו, כבר נכוויתי בעבר עם הסערה התקשורתית סביב קיום שני טקסי יום הזיכרון. אחד הלקחים שלמדתי וגם יישמתי הוא לשתף את הציבור. סיפרנו לקהל שלנו שהתהליך קיים, הסברנו מהם העקרונות שאנו פועלים לפיהם ואפשרנו לכל מי שרצה לבוא ולומר מה הוא מרגיש או חושב. כך נתנו לציבור החילוני אפשרות לקחת חלק בתהליך וגם הכנו אותו לוויתור שנדרש משני הצדדים".
גרינברג מאמינה ששיטת העבודה של הליברלים הוכיחה עצמה: "בסך הכל, הוויתור התקבל יפה בקרב הציבור החילוני. אי אפשר לומר שלא ניהלתי שיחות קשות עם תושבים. היו שצעקו עלי ואמרו שאני הורסת את העיר, אבל לא הם צריכים לשאת באחריות בזמן שהמציאות בעיר היא של מריבה. אני מאמינה שעשיתי את המעשה הנכון ושמחה שהיום הציבור בא ואומר תודה". גרינברג גם מציינת מה עזר לה להתמודד עם הקושי הגדול: "ניסיתי כל הזמן לזכור שאני מייצגת ציבור גדול ושקט שלא בהכרח מדבר או מביע דעה, אבל רוצה לחיות את חייו בשקט ובבטחה. זה הרוב הדומם בחריש, הציבור שרוצה חיים שלווים ומוכן לפשרות. כל מה שהוא מבקש זה שיראו אותו ויתנו מענה לצרכים שלו".
כלי משחק בידי גורמים ארציים
ההדלפות מתוך החוג הפנימי שיחקו לידי גורמים פוליטיים ארציים. תקופת הבחירות הארציות הפכה את חריש לזירת התגוששות בין כוחות פוליטיים מקצוות המפה הפוליטית. פוליטיקאים, מימין ומשמאל, מהחוגים החרדיים או הליברלים העבירו אינספור מסרים ודעות על הדרך בה חריש צריכה להתנהל.
"אין ספק שהבחירות הארציות מעצימות את האירוע", מסכימה גרינברג. "ברור לנו שבגלל שזה קרה בעיתוי כזה, הלחץ גדל, אבל לא היתה לנו שליטה על זה. החלטנו להמשיך בתהליך למרות המשמעויות אבל לא ציפינו לעוצמה החזקה של זרקור ארצי שחריש קיבלה בגלל הבחירות. מצד שני, לא יכולתנו לנהוג אחרת. לא יכולנו לדחות את הטיפול בנושא. העיר בוערת וצריך לקבל החלטה עכשיו".
גרינברג היתה מודעת לכל מכתב שנכתב על ידי חוגים חרד"לים וחרדים וכל ניסיון להשפיע. "אני לא הלכתי להתייעץ עם רבנים או לדון בשאלות הלכתיות, זה לא שיח שקיים במערכת השיקולים שלי והיה ברור שאי אפשר לדבר איתי בשפת ההלכה.
"היתה נקודת זמן שבה מאחורי הקלעים, החרדים האשימו את חברי הבית היהודי שהם נכנעו. היה לי חשוב להבהיר בתשובה שגם לי יש אמירה בעניין, קולם של החילונים בעיר נשמע והוא מכריע. הדיון אינו מסתכם בין חרדים לדתיים בלבד. החילונים בחריש אינם שקופים. מגיעים לנו שירותים ומענה לצרכים שלנו, בדיוק כמו הדתיים. הבהרנו בכל דרך שאנחנו לא נסכים לשום שינוי בהסכמות העקרוניות שאליהן הגענו עם יתר חברי המועצה, הסכמות שרואות את כל תושבי העיר".
מסיסמה למציאות: עיר לכולם
גרינברג מאמינה שההישג המשמעותי ביותר בחוק פתיחת עסקים הוא הפריסה העירונית הרחבה של מקומות בהם ניתן יהיה לבלות בשבת. "בכל אחת מהשכונות בהתאם לגודלה ניתנת האפשרות ליהנות מבתי אוכל וקיוסקים בשבת. יש שישה אזורים מוגדרים ברחבי העיר שמאפשרים פתיחת מסעדות, בתי קפה וקיוסקים. בשניים מתוכם (קניון MORE ושכונת מעו"ף) מתאפשרת פתיחת 'עינוגים ציבוריים' – ג'ימבורי, מועדונים, קרקס, פסטיבל וכדומה". רשימת האזורים המותרים כוללת את בר סנטר ברחוב אודם בשכונת אבני חן, מקטע בשדרת האחווה בין שכונת בצוותא לשכונת הפרחים, הפארק המרכזי העתידי ובשכונת החורש מול פארק המועצה.
לתפישתה, הפריסה העירונית חשובה גם משיקולי נגישות עבור בני נוער או משפחות שאין בבעלותן רכב. "התושבים החילונים יוכלו לבלות בשבת בעיר במרחק הליכה נגיש" היא מסכמת.
היא גם מאמינה שאישור החוק ישפיע על התפתחות העיר. "עד היום האמירה שחריש היא עיר לכולם היתה רק סיסמה. החוק מייצר מציאות פיסית. החוק הוא אמירה וגם מעשה חלוט שמועצת העיר עומדת מאחוריה. זו קריאת כיוון לתושבים העתידיים. עליהם לדעת שחריש אינה תל אביב ואינה בני ברק. מי שיבוא – הוא מי שמסוגל לחיות ביחד, חילונים ודתיים. לא נועדנו לנצח האחד את השני אלא לחיות האחד עם השני. גרינברג, שנושא מיתוג העיר קרוב לליבה גם מסכמת: "החשיפה בפלטפורמות הארציות הדהדה את המסר של עיר לכולם, מבלי שהתכוונו. כך יצא שחריש קיבלה מיתוג חדש – אבל זה יצא מיתוג טוב".
תגובתו של שלמה פרץ, סגן ראש העיר ויו"ר סיעת ש"ס בחריש: "מתחילת התהליך אמרתי את דברי שאני אפעל רק על פי דעת תורה".
יוחאי פרג'י, סגן ראש העיר ויו"ר סיעת בית טב בחריש לא הגיב עד למועד פרסום הכתבה.
לקריאה נוספת: שלמה קליין: "מטרת החוק היתה לייצר שקט והסכמה ברחובות"
עוברים לדירה חדשה בחריש!
