הוא גדל בבית דתי ויצא בשאלה. היא עלתה לארץ, התגיירה ומנהלת אורח חיים דתי. למרות הדרכים השונות בהן בחרו, לברוך קרומביין ואיריס ראובני יש מסר אחד דומה בנוגע ליחסי חילוניים דתיים בחריש: "בלי כפייה"
"חיפשתי משמעות אמיתית לחיים. שאלתי את עצמי מה אני עושה בעולם הזה ומהו הייעוד שלי? ביהדות מצאתי את כל התשובות", מסבירה איריס ראובני (28), תושבת חריש, שלפני חמש שנים עברה תהליך גיור. כיום היא נשואה לדרור, שמקפיד על אורח חיים דתי, ואם לבת.
ראובני היא ילידת הארץ. הוריה היו עולים חדשים ועם פרידתם, חזרה האם למולדובה עם בתה. "שם, לא עושים הבחנה. אם אחד מההורים יהודי, אז אתה יהודי לכל דבר ועניין", מסבירה ראובני שחזרה לארץ לבדה. "בישראל הבנתי שאני חייבת לעבור גיור אם אני רוצה להיחשב כאן כיהודייה. בעיני, היהדות תמיד הייתה מקשה אחת, לא ידעתי שקיימים בה זרמים רבים".
בדרך כלל, מעבר מדרך חיים אחת לאחרת קשורה לאירוע שמהווה נקודת מפנה. מה זה היה?
"זה קרה בזמן הביקורים שלי בבית אבי, שחזר בתשובה והקים משפחה חדשה. התחברתי לשבת, לכשרות, למסורת. היה גם קושי, ללא ספק. בכל זאת, רוב חיי התגוררתי בסביבה נוצרית, אבל בסך הכל במולדובה הרגשתי זרה, חשתי שאני לא מתחברת".
כיצד השפיע השינוי בחייך על משפחתך הגרעינית?
"אימא שלי לא הייתה מרוצה. היו ניסיונות שלה ושל משפחתה להניא אותי מהמהלך אולם כשהתחתנתי הם הבינו שעליהם לקבל אותי ולכבד את ההחלטה שלי".
איפה הקושי הגדול ביותר שלך נמצא?
"הקושי הגדול הוא להחזיק באמונה גם ב'ירידה'. תמיד צריך לתחזק את 'התשובה' שעשית, לראות את 'האורות' ולהתלהב".
למה את הכי מתגעגעת?
"לפעמים בא לי לחזור לטעמי הילדות, לאוכל של סבתא ואמא שלי, שאני כבר לא יכולה לאכול".
האם הבחירה בחריש הייתה חלק מהשינוי שבך?
"לא. בעלי התגורר כאן עוד בתקופת רווקותו. נשות החברים שלו הפכו לחברות שלי. יש כאן קהילה מקסימה ובתי כנסת רבים".
איך את רואה את חריש בכל הקשור ליחסי דתיים-חילוניים?
"באופן אישי, אני לגמרי בעד החופש לפעול בהתאם לרצון ולבחירה חופשית וללא כפייה. לדוגמה, אני לא מעודדת פתיחת עסקים בשבת אבל חושבת שמי שרוצה לאכול גלידה זו זכותו. מי אני שאגיד לאחרים מה לעשות בשבת שלהם?
ראובני גם מתייחסת לשירי השבת המושמעים ברחוב ברקת בעיר עם כניסת השבת: "צליל יהודי עושה לי טוב בנשמה. בעיני, זה לא משהו מהותי. ויחד עם זאת, אני מאוד מאמינה במרחב האישי ובטוחה שהשלום בין דתיים וחילוניים עדיף על הרבה דברים אחרים. אני מעדיפה להאמין בטוב ומקווה שהמתיחות הזו בין דתיים לחילונים תעלם. אני חושבת שמתישהו האיזון הזה יגיע".
יש לך מסר מרכזי לתושבי חריש חילוניים ודתיים כאחד?
"כן. חשוב שכל אחד יעשה אבחנה ברורה בין דבר התורה לבין אנשים ש'מייצגים' תורה. אלה שני דברים שונים. לדוגמה, אם אדם דתי משליך אבנים על אחרים, כיוון שלדעתו הם מפירים את השבת, זה לא אומר שכל הדתיים חושבים כמוהו או שזה מה שהתורה מצווה עלינו".
"זה לא קרה בבום, זה היה תהליך"
הכירו את ברוך קרומביין (33), נשוי ואב לשני ילדים ועובד סוציאלי בהכשרתו. קרומביין התחנך במשפחה דתית-לאומית מנוף איילון, ישוב קהילתי תורני. "הייתי אדוק בדת ולמדתי בישיבה", הוא משתף. "הרגשתי שאני לא מתחבר לזה אלא לדברים אחרים. חשתי שיש חוסר ערך וחוסר תועלת בקיום מצוות מסוימות ולכן, העדפתי לפרוש מאורח החיים הזה".
איך המשפחה שלך קיבלה את ההחלטה שלך?
"זה לא קרה בבום, זה היה תהליך. שבעת האחים שלי קיבלו אותי בהבנה. עם ההורים היה קצת קשה בהתחלה. אני גם הייתי היחידי מבין כולם שיצא בשאלה. כיום, המשפחה שלי ואני ביחסים טובים. כשאני מגיע לבקר אני מכבד את אורח החיים בבית. הם מצידם, לא שואלים יותר מדי שאלות ואני גם לא מספר להם יותר מדי. הם התרגלו למצב הזה".
מתי הייתה הפעם הראשונה שחיללת שבת?
"לא זכורה לי הפעם הזו. אבל אני זוכר מתי התקבלה אצלי ההכרעה לצאת בשאלה, זה היה במוצאי יום כיפור. במהלך הצום גמלה בליבי ההחלטה שאני מפסיק להיות דתי. מאז, התחלתי ללכת בלי ציצית וכיפה".
איפה הקושי הגדול שלך?
"בעיקר במפגש עם אחרים, אני לא חש שאני מחובר לחלוטין, לא לצד החילוני ולא לצד הדתי. אני מרגיש יותר חיבור לדתל"שים (דתיים לשעבר)".
ואיך אורח החיים החדש שלך מתכתב עם המשפחה שהקמת?
"אשתי שומרת שבת וכשרות. בבית אני שומר מצוות רק במרחב הציבורי. ביום כיפור לדוגמה, אני לא אוכל ליד ילדיי, שלומדים במסגרות חינוך דתי. אני לא אנטי דת ואני מאמין שמי שמוצא את עצמו בתוך המסגרת הזו – הרי זה מבורך. אני פשוט לא מצאתי".
האם המעבר לחריש היה חלק מהבחירה בחיים החדשים?
"השינוי עצמו התרחש לפני כשמונה שנים אז ככה שלא ממש. ויחד עם זאת, העובדה העובדה שחריש היא לא עיר דתית או חילונית מובהקת, עזרה לי לבחור בה".
איך אתה רואה את חריש בכל הקשור ליחסי דתיים-חילוניים?
"אשתי ואני חוששים שקבוצות קיצוניות ישתלטו על העיר ויפרו את האיזון כאן. אישית, אין לי בעיה עם צופרי השבת אבל נשמע לי הגיוני להחליף את השירים כדי שיותר אנשים יתחברו זה. והכי חשוב שזה לא יהיה בכפייה. אם אתה רוצה שאנשים יכירו בערך השבת, אל תגרום להם לשנוא אותה".
יש לך מסר מרכזי לתושבי חריש חילוניים ודתיים כאחד?
"המסר המרכזי והכי חשוב בעיניי הוא פשוט להכיר. אני חושב שאם היו מכירים אחד את השני, חומות רבות היו נופלות. אני אוהב את היוזמה הזו האחרונה של מפגש, עם שיח אינטלקטואלי שבו אנשים מדברים בגובה העיניים. כך יוצרים הרמוניה – פשוט לשבת ולדבר ולהכיר".
