מה עומד מאחורי מכתב ההתראה לפני תביעה ששלחה המועצה לאודל סולומון, מו"ל מקומון 'חריש שלי'? המועצה טוענת לניסיון סחיטה של המקומון ופגיעה עיתונאית קשה בזכותה להגיב. מנגד, סולומון טוענת שמדובר במהלך "בריוני", שנועד להשתיק ביקורת
מועצת חריש שלחה השבוע (7/1) מכתב התראה לפני תביעה לאודל סלומון, מו"ל ובעלים של מקומון 'חריש שלי', וליאב אהרון, תושב העיר שכתב 'טור דעה', שנושאו מחדלי התחבורה בעיר.
הטור, שהתפרסם ב-6/12 תחת הכותרת "מחדל תחבורתי – הסדרי התנועה בעיר" הפנה אצבע מאשימה להתנהלות המועצה והעומד בראשה בנוגע לתשתיות הכבישים בעיר והאכיפה.
בתגובה למכתב ההתראה פרסמה סולומון פוסט לוחמני בפייסבוק שזכה לאהדה רבה: "לאחרונה, עיריית חריש והעומד בראשה מר יצחק קשת, אשר כבר כמה חודשים קוראים לכולנו "לראות את הטוב", אינם רואים בעין יפה את הכתבות וטורי הדעה של תושבי העיר, המציפים נושאים לשיפור והתייעלות, מתוך איכפתיות, קושי יומיומי ורצון שהעיר תתפתח ותצליח", כתבה סולומון. "צר לי שמועצת חריש בוחרת באפיקים של הפחדה, התנגחות וסתימת פיות מול תושבי העיר במקום לקחת את הדברים הכתובים ולמנף אותם למען שיפור פני העיר והתייעלותה", היא הוסיפה.
כאמור, הפוסט עורר תגובות אוהדות רבות והפך במידה רבה לכתב אישום כנגד המועצה. תגובות כמו "מביע שאט נפש מהמעשה הפחדני הזה", "מעשה מכוער ונבזי חבל לי שבחרו בדרך זו", סימנו את הלך הרוח בקרב הקהילה. אולם מה באמת קרה שם? האם המועצה אכן התנהלה בבריונות מול גוף תקשורת מקומי בניסיון לסתום פיות? האם מקומון 'חריש שלי' פעל בהתאם לנורמות מקצועיות עיתונאיות?
המועצה: "ניסיון סחטנות"
ממכתב ההתראה ששלחה המועצה והגיע לידי מערכת 'חריש 24' עולה כי המועצה, טרם שליחת המכתב, ניהלה עם סולומון דיון מקדים בנושא וביקשה לתקן עובדות שגויות שפורסמו בטור הדעה באמצעות כתבה מתקנת מטעמה.
אולם סולומון השיבה: "אשמח לכתבה, אך לא יצא לי להבהיר שזו תהיה כתבה בתשלום".
בתשובה זו ראתה העירייה ניסיון סחיטה של המועצה, פגיעה עיתונאית קשה בזכות המועצה להגיב וחמור מכך, העדר אובייקטיביות של המקומון: "תשלם המועצה, תקבל במה להציג עמדותיה. לא תשלם – נפרסם כתבות "לא מחמיאות" ולא תינתן למועצה אפשרות להציג עמדתה", נכתב במכתב ההתראה.
סולומון אינה מסכימה להגדרתה כסחטנית. "טעיתי שלא אפשרתי להם להגיב באופן ישיר לטור הדעה, אך היתה בידי המועצה האפשרות לבחור בניסוח תגובה לידיעה והיה להם חודש שלם לעשות זאת, גם בגיליון שהתפרסם לאחר מכן. הם לא רצו להכין תגובה אלא ביקשו כתבה שלמה וראיון יחצני בלעדי עם עובד המועצה, המשיב לטענות שהושמעו. הסברתי שאין לי צורך בתוכן אלא רק בתגובה והוספתי, שאם מציעים ראיון, מדובר בכתבה שיווקית והיא כרוכה בתשלום ועל כן צוירתי כסחטנית".
הגבול: הבעת דעה מול ביקורת לא לגיטימית
הסכסוך בין סולומון והמועצה בנוגע להיקף התגובה הוא נדבך נוסף למספר האשמות מרכזיות שמציגה המועצה במכתב הנוגעות להתנהלות סולומון כבעלים וכמו"ל של עיתון מקומי.
לטענת המועצה כפי שבאה לידי ביטוי במכתב ההתראה, היה טור הדעה רצוף בשגיאות עובדתיות, חלקן מופרכות. עוד הוסיפה וציינה המועצה במכתב כי מערכת המקומון לא ביקשה כלל תגובה מהמועצה לטענות שעלו בטור ולא ניסתה לבדוק את אמתותן מול משרד התחבורה ולכן התוצאה בכללותה שיקפה "כתבה מגמתית ודיבתית".
בנוסף, מציינת המועצה במכתב כי כותב המאמר, ליאב אהרון, אינו מומחה בנושא התחבורה ופרסום הכתבה תחת האצטלה של 'טור דעה', אינו מגן על הכותב אם הוא מפרסם עובדות שגויות.
ואכן, על פי פסיקות קודמות של בתי משפט בישראל, מאמר דעה אינו מזכה בהגנה את כותב המאמר ומפרסם המאמר (מו"ל) אם העובדות בו אינן נכונות. מעבר לכך, אחד מתפקידי העיתונאי או כותב המאמר הוא לאמת את המידע, להצליב מקורות מקורות ולבקש תגובה ממושא הביקורת. אין זה אומר שכותב מאמר אינו יכול להביע את דעתו, אולם הקו העובר בין הבעת דעה לביקורת לא לגיטימית הוא בין קביעת עובדות בשטח מבחינת 'אמת מוחלטת' לבין תיאור חוויה אישית וסובייקטיבית.
סולומון: "מהלך שנעשה בבריונות"
סולומון אינה מתכחשת לאחריותה אולם מבהירה: "הבחירה שלהם במכתב התראה מראה על דרכם העקומה והרצון להפחיד אותי ואת הכותבים שלי מלכתוב טורי דעה בעיתון. כמובן שלא אתן לזה לעבור לסדר היום.
המועצה מבצעת מהלכים שמנסים להשתלט על כלי התקשורת בעיר, לנהל אותם, ולהחליט עבורם איזה תוכן יעלה ואיזה לא, מי יוכל לכתוב ומי לא. רצון המועצה הוא להרתיע אותי במהלך שנעשה בבריונות".
מנגד, ציינה המועצה במכתב כי היא בעד חופש ביטוי כאשר זו לגיטימית ונסמכת על בסיס עובדתי ואולם לא תסכים להטעיית הציבור והשפעה לא הוגנת על דעת הקהל כמו גם, ניסיון לסחיטת המועצה.
ליאב אהרון, כותב הטור, אישר את עובדת פרסום עובדות שגויות בטורו: "ערכתי פגישה עם דובר המועצה כפי שנדרש במכתב ההתראה והוסכם בינינו שבגיליון הבא של 'חריש שלי' תצא הבהרה בנושא העובדות שפורסמו והיו בהן טעויות".
גם סולומון מסכימה כי העובדות שפורסמו היו שגויות ומטעות אך מוסיפה: "מבחינתי, ערך הדמוקרטיה נפגע על ידי גוף שאמור לשרת את הציבור ואמור להבין כי הוא חשוף לביקורת ציבורית. מאז פרסום הנושא בפייסבוק קיבלתי פניות רבות מפוליטיקאים, עמותות, עורכי דין ותושבים שרוצים לעשות עבורי גיוס המונים כדי להילחם בנושא הזה. אני לא מתכוונת להילחם באף אחד אבל אני גם לא מתכוונת לאפשר לאף אחד להשתיק אותנו".
"כרגע, בכוונתי לפרסם הבהרה בגיליון הקרוב שמתפרסם השבוע לגבי הטעויות שנכתבו בטור. עדיין שמורה למועצה הזכות לתגובה בגיליון שמתפרסם השבוע".
תגובת המועצה: "מועצת חריש מברכת על כך שהמקומון "חריש שלי" מכיר בטעותו ויפרסם הבהרה כפי שנדרש לעשות. עם זאת, העיתון מוסיף כעת חטא על פשע כשהוא מעלה טענות חסרות בסיס במקום להתנצל בפני העירייה ובפני קוראיו. התנהלותו המקוממת אינה עומדת בשום קריטריון של אתיקה עיתונאית בסיסית, וזעקתו היא זעקת הקוזאק הנגזל: פרסם שקרים, התנהל בצורה שערורייתית וכעת למרבה האבסורד גם מציג את עצמו כמגן הדמוקרטיה. מעבר לפגיעה בשמם הטוב של העירייה ועובדיה, הרי שהוא פגע בעיקר בזכות הציבור לדעת".
"יודגש שהעירייה מקבלת בהבנה גמורה כל ביקורת אמיתית המבוססת על עובדות, אך חופש הביטוי וחופש העיתונות אינו החופש להכפיש. אנו מזמינים את תושבי חריש לקרוא את ההבהרה שהתחייבה מו"ל "חריש שלי" לפרסם בגיליון הקרוב ולהיווכח מהן העובדות האמיתיות אל מול הפרסום הכוזב".
