תושבים מחריש פתחו את ביתם עבור משפחות ישובי עוטף עזה וקו העימות האחרון ומספר משפחות נענו לקריאה והגיעו ליהנות מסוף שבוע רגוע בחריש. שתי משפחות משתפות ברשמים: "מרגש להיות כאן בחברת תושבי חריש, שהרימו את המפגש הנהדר הזה", "הבת הקטנה שלנו לא רצתה לחזור הביתה"
סוף שבוע רגוע, זה כל מה שיחלו לו רבים מתושבי הדרום ועוטף עזה. הפסקת האש, שנכנסה לתוקף ביום חמישי האחרון הותירה רבים מתושבי הדרום עם תחושת רווחה אבל גם עם רצון לשנות אווירה ולהחליף נופים. מספר משפחות הגיעו להתארח בחריש.
משפחת עבודי: "יוסי כבר החליט עבורי שאנחנו בחריש בשבת"
השבוע, בעת 'בילוי' במקלט כשאזעקה נוספת נשמעת בישוב ניצן, שוטט קובי עבודי בפייסבוק ונתקל בפוסט המזמין את תושבי העוטף לקחת פסק זמן ולהגיע לסוף שבוע בחריש. "ראיתי שחריש מזמינה משפחות מהדרום. עניתי שאני מעוניין ותוך דקות יצרו עימי קשר. מהצד השני היה יוסי אזרחי, התחלנו לדבר ודקות ספורות אחר תחילת השיחה הייתה אזעקה, זרקתי את הטלפון ורצנו למקלט. לאחר החזרה לשגרה חידשנו את השיחה. בינתיים יוסי כבר החליט עבורי שאנחנו בחריש בשבת".
קובי מספר שאת ההיכרות עם חריש ערך לפני מספר שנים עת הגיע במסגרת עבודתו להתקין מערכת מיזוג אוויר בבית של לקוח. "הגעתי עבור לקוח שעבר לחריש, בסוף התקנתי מזגנים לכל הבניין". מאז המשיך קובי לעקוב מרחוק על הנעשה בחריש דרך קבוצות הפייסבוק המקומיות.
משפחת עבודי התארחה בביתה של מיכל מור, את ארוחת ערב שבת הם קיימו בבית משפחת יגר ואת צהרי יום שבת העבירו בנעימים במפגש 'חרישבת' שהתקיים בפארק המועצה ביוזמת קבוצת הפעילים 'כוחנו באחדותנו' והשתתפו יחד עם המקומיים בארוחה המשותפת. "יש כאן אווירה מדהימה, האנשים מקסימים וזה מאוד מרגש להיות כאן בחברת תושבי חריש, שהרימו את המפגש הנהדר הזה".
משפחת עבודי, ממפוני גוש קטיף, מתגוררת שש שנים בישוב ניצן והיא, לצערה, למודת ניסיון משנים רבות של סבבי לחימה ועיתות חירום. "לאחר כל עימות יש תקווה לרגיעה אך היא מופרת מחדש, בכל פעם מצפים שזה ייגמר וזה לא נגמר. תחושת חוסר האונים הייתה ועודנה", מסביר קובי.
"עברנו שבוע לא קל, היינו עם הילדים ארבעה ימים ללא מסגרות. במתח מתמיד", מספרת אתי, "בני הבכור, מתעורר כל בוקר והפעולה הראשונה שלו היא לנעול נעליים אותם הוא מסרב לחלוץ עד שהוא הולך לישון כדי להיות בכוננות ריצה למרחב המוגן. הממ"ד שלנו ממוקם מחוץ לבית, כך שצריך לצאת ולהגיע אליו כשנשמעת אזעקה".
על אף הדיווחים על הפסקת אש בחרתם להגיע הנה
"קשה מאוד להיות זמן רב כל כך עם ילדים במבנה סגור, אז על אף שהיה נראה שהרוחות נרגעות מעט, שמחנו על ההזדמנות להעביר את השבת במקום אחר, כך שזה בהחלט בא לנו טוב", מסכם קובי בחיוך.
משפחת גד: "לא הכרנו את חריש ואין לנו כאן חברים או לפחות לא היו, עד השבת האחרונה"
גם משפחת גד מאשקלון ארזה מזוודות והגיעה להתארח בחריש. היו אלה קרן ועקיבא הורגן, תושבי חריש, שנידבו עבורם את דירתם בסוף השבוע.
יעל, יוסף ושלושת ילדיהם מתגוררים באשקלון מזה תשע שנים. "בבית שלנו אין ממ"ד וכשיש צבע אדום אנחנו רצים לחדר המדרגות", משתפת יעל. היו השבוע כמה נפילות של רקטות בסמוך אלינו, שהרעידו לנו את הבניין. המציאות, לצערנו, מפחידה מאוד. בני הקטן מתכנס בחדרו לאחר אירועים כאלה ובתי בת השש מפתחת חרדות. לכן הבטחנו לילדים שבשבת ניסע צפונה".
יעל מספרת שנחשפה ליוזמה בחריש לארח משפחות מהדרום באמצעות עמוד הפייסבוק 'אשקלונים'. "קיבלנו פניות לאירוח גם מצור הדסה וממודיעין, אך משהו בגישה של יוסי אזרחי וברצון העז שלו לשכנע אותנו משך אותנו לבחור בחריש".
יש לכם היכרות מוקדמת עם חריש?
"לא. לא הכרנו את חריש ואין לנו כאן חברים או מכרים כאן או לפחות לא היו עד השבת האחרונה".
משפחת גד השתתפה בתפילה בבית הכנסת 'לב חריש' ולאחר מכן הוזמנה לקידוש וארוחת שבת בבית משפחת מנחם. "התושבים דאגו לארגן עבורנו פלטה לשבת ומיחם. בנוסף, אנו חווים את תודתנו ללורינה גדסי המקסימה, אישה מיוחדת שארגנה עבורנו הכל. התארחנו לארוחת צהריים אצל הוריה, אסתר ועמנואל ווחניש, אנשים חמים שמהשנייה הראשונה שנכנסנו לביתם, היתה תחושה שאנחנו מכירים שנים" מספרת יעל.
"הילדים לא הפסיקו לשחק וממש נהנו מכל רגע בעיקר בגני השעשועים, פעילות שלא יכולנו להרשות לעצמנו במהלך כל השבוע. הבת הקטנה לא רצתה לחזור הביתה. בצאת השבת המשפחה המארחת הזמינה עבורנו פיצות והתעקשה שנשאר ללילה נוסף ונצא לטייל למחרת, אך לצערנו, היינו חייבים לחזור למסגרות העבודה והלימודים.
"אני בטוחה שנשמור על קשר עם המשפחות המארחות ואנחנו כבר מוזמנים לאירוח נוסף בחריש בעוד שבועיים" , מסכמת יעל.
יוסי אזרחי, שקידם יחד עם דריה מסיקה את יוזמת האירוח בקבוצות הפייסבוק, מסכם שבת מוצלחת עם סיפוק גדול: "הנכונות של תושבים ובעלי עסקים בחריש לפתוח את ביתם היתה מדהימה והם העניקו למשפחות חוויית שבת יוצאת דופן ועטפו אותם מכל כיוון אפשרי.
כשפרסמתי שאני מחפש משפחות שיסכימו לארח לארוחת שבת את האורחים מהדרום, קיבלתי מבול של פניות וטלפונים מתושבי חריש שהיו מעוניינים לארח. זוהי חריש".
