אנשי העיר: אתי אסאו, מאמנת וקואצ׳רית

אתי אסאו (42) היא מאמנת וקואצ׳רית להתפתחות והעצמה בשיטת אפקט הפרפר. נשואה לנמרוד ואם לחמישה "כוכבי על חלל", להגדרתה. ליאם (18.5) חייל בגבעתי, אלה (16.5) תלמידה באלוני יצחק אורי (14.5) תלמידה באתגרי העתיד, אופיר (7) תלמיד ברונה רמון ואיתי (5) בגן דקל.

למה חריש?

"האמת….לא רציתי את חריש בכלל. אנחנו מבת ים ובמסגרת החיפוש שלנו להעתקת המשפחה הסכמתי להרחיק עד חדרה. בעלי התעקש ש"חריש היא רק רבע שעה", והבטיח שרק נלך לראות במה מדובר. בדרך לחריש הספקתי להתקשר ולקבוע עם כמה מתווכים בעיר, אבל הודעתי לנמרוד חד משמעית שאני לא יוצאת מהאוטו בסחוניה של אוגוסט.  הגענו….דירה ראשונה פנטהאוז ברחוב רימון.

אני יושבת במכונית הממוזגת, מפחדת לצאת החוצה שלא אמס כמו קוביית קרח במדבר, והוא מתחנן שאצא לראות את הדירה. בסוף, התחנונים שלו היו חזקים יותר  מהחום הכבד ונשברתי…כל הגוף שלי התכונן לקבל את "הבום" של הטמפרטורה בשעה ארבע אחרי הצוהריים, אבל ….פתחתי את הדלת, נעמדתי בחנייה וקיבלה את פניי רוח שעברה בתוכי כמו מברכת אותי לשלום. באותו רגע אמרתי לבעלי מבלי לראות כלל את הנכס הפוטנציאלי, כאן אנחנו הולכים לגור!!! חריש היא הבית החדש שלנו!! מאז, אין על שעה ארבע בצהריים בחריש ….חורף או קיץ אני והיא מתאחדות לרגעים קסומים. אני מאמינה שחריש מזמנת אליה את האנשים. אלו שנשארים יהיו עמודי התווך שייבנו את הקהילה בחריש לדורותיה".

מה היית משנה בעיר?

"אני חושבת שהתשובה הברורה מאליה תהיה לומר לשנות את ההנהגה בעיר, אבל דווקא היא עוזרת לדעתי לתושבים בעיר, להבין מה אנחנו לא רוצים ואיפה ניתן לשפר על מנת להיבנות טוב יותר. ממערך 'המרכז לתושב', שעושה עבודה כושלת בקליטת התושבים החדשים ומתן שרות לתושבים הוותיקים, ועד לתשתיות שמנוהלות בצורה חובבנית וחסרת מעוף.

אז מה לשפר? הייתי רוצה לראות כאן חיי קהילה מעורבים כמו שקורה מידיי ערב בקואלה בר ולפני הקורונה היה ב״הדוק״. שיהיו כאן חיים מלאים גם לדתיים וגם לחילונים ושמירה על החופש במרחב הציבורי בעיר. זו משימת חיי".

מהו הדבר הכי מטורף שקרה לך בעיר?

"הדבר המטורף ביותר שקרה לי בעיר הוא ללא ספק אירוע הגאווה 2021 שהייתי חלק מהצוות ההקמה שלו. כל כך הרבה אנשים נרתמו לתת יד ולהפגין תחושת שייכות מהממת, לא לקבוצה או למגדר אלא לבני האדם שאנחנו.

חרדה רבה ליוותה את ההכנות לאירוע ומאמצי המועצה ונבחרי הציבור –  שלא נתנו יד וסינדלו כל תהליך יצירתי שניסינו לייצר על מנת לטרפד את קיום האירוע עד לרגע האחרון –  לא צלחו.

יש כאן קהילה חזקה, מגובשת ופלורליסטית המונעת מערבות הדדית משובחת ואהבת חינם. ולמרות שניסו להפחיד אותנו ולומר שהמגזר הדתי ינסה לעשות פוגרום, אנחנו האמנו עד הסוף שחגיגות החופש להיות מי שאנחנו ינצחו את החושך שקיים בכל אחד מאתנו בעוצמה כזו או אחרת.

המגזר הדתי לא באמת היה האבן בגלגלי האירוע אלא האינטרסים של הפוליטיקאים בעיר שהשתמשו בפחד על מנת לפלג את הקהילה. לשמחתי, הקהילה בחריש הצביעה ברגליים.

חייבת לציין שהגיע אל האירוע אדם דתי שהניח על השולחן ארגזים עם חטיפים לחלק לילדים. הוא ריגש אותי עד האחרונה בשיערות גופי".

היכן בחרת להצטלם ומדוע?

"בחרתי את בית הקפה האהוב עליי ביותר. המקום בו היצירה שלי קיבלה מפנה ופתחה דלת עבורי ועבור תושבים רבים. בעל המקום הוא האיש הכי אנושי, מקסים ומקצועי שיצא לי להכיר. הוא לב חריש מבחינתי, הן במיקום והן בקפה הכי טוב שיצא לי לשתות".

לא יכולה בלי?

"לא יכולה בלי הקבוצה הסאטירית ״סימן שאתה בחריש״ שאוספת משלל הקבוצות בחריש אנקדוטות מצחיקות, שמקלילות את הרצינות שלעיתים אנו לוקים בה. הקבוצה מאפשרת לי להעביר מסרים, לכתוב בלי לחשוש ולקחת את האירועים האקוטיים בפרופורציה".

מוטו לחיים?

"אנחנו כולנו נקודות קטנות שהן חלק מתמונה גדולה הרבה יותר. תהיו כל יום הנקודה הטובה ביותר שאתם יכולים להיות".

לקריאה נוספת: אנשי העיר: הילה שלם, אושיית טיקטוק

מעוניינים להשתתף במדור 'אנשי העיר'? כתבו לנו