שעות השינה שהשתבשו, תחושת המיאוס מהמסכים, הגעגוע ליחס האנושי והחשש מיצירת פערים שישפיעו עליהם גם בעתיד. ליאב, נויה ונועה, תלמידי אתגרי העתיד, משתפים ומעניקים הצצה לעולמם בתקופה המבלבלת של הקורונה
"תלמידי כיתות ז׳, ח׳, ט׳, י׳ – לא שכחנו אתכם. אדרוש בקבינט הקורונה להחזיר אתכם לבתי הספר כבר בשבוע הבא – חזרתכם ללימודים עומדת בראש סדר העדיפויות שלי ושל משרד החינוך", כך צייץ השבוע יואב גלנט, שר החינוך בחשבון הטוויטר שלו.
דבריו של גלנט כוונו ישירות לליבם של מאות אלפי תלמידים ברחבי הארץ, שציינו לא אחת שהם חשים "שקופים" בפני מקבלי ההחלטות. ליאב מולאייב (14.5) ונויה אלקיים (14.5) מכיתה ט' ונועה אלמליח (16) מכיתה י' – הם תלמידי 'אתגרי העתיד'. מאז מרץ 2019 המסגרת החינוכית משמשת עבורם מעין "דלת מסתובבת".
השלושה, כמו שאר בני גילם, חוו עד כה כניסה ויציאה מהמסגרות הלימודיות ושגרת חיים כאוטית המלווה בלמידה חלקית, מרוחקת ובעיקר מבלבלת. אם התכניות לא ישתנו ודבריו של גלנט יכנסו לתוקף, בתחילת שבוע הבא יחזרו תלמידי התיכון ללימודים ואילו תלמידי חטיבת הביניים יחזרו ללימודים בעוד כעשרה ימים.
"יש הרבה ילדים שמתפספסים"
מעבר לחסרונה של למידה משותפת בבית הספר, מעידים השלושה כי גם המפגשים החברתיים הצטמצמו משמעותית. "ישנם ילדים שמקפידים מאוד על ההנחיות, שומרים על ריחוק חברתי, וחוששים מהדבקה ולכן נזהרים יותר ממפגשים. מעבר לכך, בחריש בפרט, יש המון ילדים חדשים שעדיין לא הספיקו ליצור קשרים חברתיים, לא היתה להם עדיין הזדמנות של ממש 'לעשות חברים' ולכן זה טבעי שהם ירגישו לבד", מסבירה נועה.
באופן רגיל, גיל ההתבגרות מתאפיין ברצון לביטוי עצמי, לעיתים לכמיהה לשחרור וחופש ממסגרות וחוקים. נדמה כי התקופה האחרונה לימדה את בני ובנות הנוער עד כמה חשובה המסגרת. דור המסכים פיתח סלידה אליהם וגרם להם להבין את נחיצותה של תקשורת בלתי אמצעית: "אני אישית מאוד מתגעגעת לבית הספר. לראות ילדים כל בוקר, לראות פנים ולא ריבועים שחורים של ה'זום', לי מאוד קשה ללמוד ככה" משתפת נויה. "חלוקת הקשב מאוד מורכבת, ואין אפשרות ליחס אישי ועזרה כשנתקלים בנושא לימודי שהוא פחות ברור ומובן".
"בשנה שעברה כמעט ולא נכנסתי לזום", משתף ליאב. "זו לא אותה המחויבות של 'לקום בבוקר, לשטוף פנים ולצאת אל בית הספר'. הבקרה על התלמידים פחות הדוקה", הוא אומר.
"יש הרבה יותר משקל לכוח הרצון של התלמיד לפנות מיוזמתו ולהציג את הקשיים שהוא מתמודד איתם מבחינה לימודית. בגלל זה יש הרבה ילדים שמתפספסים", מוסיפה נויה. ליאב מסכים איתה: "אני מתגעגע ליחס חם ואנושי ולא למסכים".
יש לימודים, אין לימודים, יש זום
בשונה ממה שנהוג לחשוב, בית הספר אינם סגורים. אמנם למידה סדורה ומלאה אין כבר זמן רב, אך מסתבר שקבוצות לימוד פרונטליות עדיין מתקיימות במסגרת מצומצמת. כך לדוגמה, שכבת י' של נועה מקיימת למידה בקבוצות קטנות בבית הספר בשיעורי חובה ייעודיים לבגרויות, שלושה ימים בשבוע, שעתיים בכל יום.
גם כיתה ט' של ליאב מקיימת מערכת לימודים פרונטלית של שעתיים – שלוש ביום, ארבעה ימים בשבוע. נויה גם היא בכיתה ט', אך היא לומדת אך ורק מרחוק. תקופה מבלבלת כבר אמרנו?
"לשיעורים בבית הספר מגיעים רק התלמידים שאינם מסתדרים עם הזום", מסבירה נויה. "המטרה של בית הספר היא למצוא דרך ולעזור למי שמתקשה ללמוד מהבית", היא מוסיפה.
תלמידי שכבת י', שכבת התיכון הראשונה והיחידה בחריש המונה כ-70 תלמידים, מתכוננים לקראת מבחני הבגרות. נועה מספרת כי הצוות החינוכי שם דגש מיוחד על מוכנותם, כולל שיחות אישיות שמקיימים המנהלים עם התלמידים. "בבית הספר שלנו מורגש הרצון להקשיב לנו, לשמוע איך אנחנו מרגישים. המורים מנסים ליצור קשר בכל דרך ומעניקים לנו תחושה שיש מישהו שאיכפת לו מאיתנו".
עבודה במקום לימודים, ערות במקום שינה
למרות הניסיון של הורים ומורים לעזור לבני הנוער נראה כי ההשפעות החברתיות והאישיות הן כבדות משקל. "יש הרבה בני נוער מהשכבה שלי, שניצלו את הזמן שהתפנה להם כדי לצאת לעבוד בחנויות בעיר, כעת, במצב של למידה חלקית, הם כבר מעדיפים להמשיך ולעבוד מאשר לשבת בבית מול המחשב לשיעורים מקוונים. הם גם ככה מרגישים שהלמידה לא ממש אפקטיבית אז הם מעדיפים לעבוד, זה נתפש בעיניהם כמועיל יותר", מספרת נועה.
"שעות השינה שלי השתבשו לחלוטין בחצי השנה האחרונה" מספר ליאב. "קורה שאנחנו מתעוררים בשלוש בלילה פותחים את הוואטסאפ ומגלים שיש כמונו עוד חברים ערים, או שלא נרדמו או שפשוט התעוררו באמצע הלילה ולא הצליחו לחזור לישון", מוסיפה נויה. "כשיש לימודים מסודרים בבית הספר הם מעסיקים אותנו לפחות חצי מהיום, גורמים לנו לקום בשעה קבועה ועושים לנו סדר. לקום כל יום בצהריים או ללכת לישון בבוקר, זה לא נורמלי וזה גם לא בריא".
"האמת, אומרים לי שהשתניתי לרעה מאז שהחלה הקורונה", מסכים ליאב לשתף. "אומרים שהפכתי להיות אגרסיבי, חסר סבלנות, ושאני לא אותו ליאב של התקופה לפני הסגר הראשון. אני פחות מזהה זאת בעצמי אבל ייתכן שזה נכון".
בני נוער שקופים
בני נוער שהתראיינו לאחרונה בכלי התקשורת ציינו לא פעם שהם מרגישים 'שקופים' בפני מוסדות המדינה ומערכת החינוך ששכחו מהם. בעוד יתר תחומי החיים חוזרים בהדרגתיות לשגרה החינוך העל יסודי נשאר מאחור. "אני יכולה להבין את הטענה הזו", מציינת נויה. "יש ילדים שזקוקים מאוד לקשר הישיר עם המורים, לא רק בפן הלימודי, אלא גם מתוך הרצון שיקשיבו להם. לכן זה מאוד קשה".
"אני חושב שבתי הספר צריכים להשאר סגורים עדיין, אך היה נכון אם היו מוסיפים מורים נוספים כדי להקטין את מספר התלמידים בכל שיעור ולהעביר שיעורים פרטניים בקבוצות למידה קטנות של 3-4 תלמידים. כך היו מגיעים ללמידה טובה יותר. זה חשוב שזה יקרה וכמה שיותר מהר", מפרט ליאב.
להשלים בגרויות בצבא
נועה, נויה וליאב מספרים כי הפער החינוכי והשפעה ארוכת הטווח שתותיר הקורונה על מערכת החינוך, מורגשים כבר כעת: "אני חושש שהנזק שנגרם כבר לא ניתן לתיקון ושממוצעי ציוני הבגרויות ירדן באופן משמעותי בשנים הקרובות, או שרמת הידע תרד מאוד", אומר ליאב.
"אצלנו כבר מדברים על כך שלא נצליח להספיק ללמוד את כל החומר ושנצטרך להשלים בגרויות בתקופה הצבא", מוסיפה נועה. "כרגע אף אחד לא באמת יודע לקבוע ולהסביר לנו מה תהיה ההשפעה עלינו בשנים הבאות".
"זה גם מאוד מפחיד", משתפת נויה. "אתה חושב לעצמך, אם לימדו אותי פחות ובנוסף מקלים עליי, האם אני אצא לחיים עם פחות ידע בסופו של דבר?"
בצד החששות, המבוכה והבלבול מקווים השלושה ש"חוויית המגיפה" לא תחזור לחייהם בשנים הבאות: "אומרים שמגיפה כזאת לא קרתה במאה השנים האחרונות. אז אנחנו מאוד מקווים שבתקופה הקרובה העולם יתגבר על הקורונה בעזרת החיסונים ואנחנו לא נצטרך לחזור על החוויה הזו אף פעם יותר".
