דבורה אירית אלון חיתה במשך שנים עם בן זוג אלים. הטראומה שחוותה עזרה לה לפתח שיטה טיפולית חדשה "הקול המרפא", שעוזרת לנשים להשמיע את קולן. אמש חשפה אלון לראשונה אירועים וחוויות אישיות מהתקופה הקשה ומתהליך הריפוי שלה: "ברגע שפתחתי את הפה והתחברתי לקול שלי, הרגשתי ששאגה יוצאת ממני"
סיפורה של דבורה אירית אלון (60) הוא למצער, סיפור אחד מתוך עשרות אלפי מקרים של נשים שחוו אלימות מבן זוגן. "כולנו, בדרך זו או אחרת, חווינו פעם אלימות או פוגענות מכל סוג שהוא, אך נשים שעוברות את מה שאני עברתי, חוות זאת יומיום בצורה מאוד אינטנסיבית. אלו חיים המלווים במתח רב ודריכות וקשה לצאת מהמעגל הזה ללא היערכות מתאימה", מסבירה אלון.
היא משתפת ומספרת כי היא חיתה לצד בעל אלים שניצל את כל הדרכים כדי לפגוע בה: "האלימות שחוויתי היתה מסוגים שונים, אלימות כלכלית, נפשית ומילולית וזה נמשך שנים רבות".
לפני כ-15 שנה ולאחר תהליך מורכב המלווה בהמון חששות ופחדים יצאה אלון לדרך חדשה. "כאם לילדים התייעצתי רבות עם מטפלים בתחומים שונים ועולם הטיפול שנחשפתי אליו תפס מקום מאוד משמעותי בחיי. אני מאמינה שהחיים לצד גבר אלים ואגרסיבי מצריכים ומצמיחים גישה טיפולית באדם שחי במחיצתו. ממש הרגשתי שמכוונים אותי ללכת ללמוד, וכך נרשמתי לקבוצת לימוד של תרפיה בקול".
פתאום קיבלתי אומץ לומר 'די'
את לידתה מחדש חבה אלון למנחת הקורס שלה שלא ויתרה על השתתפותה גם כאשר הבינה כי אין ביכולתה של אלון לעמוד בתשלומים בשל אותה אלימות כלכלית שחוותה מבעלה.
"הכניסה אל נבכי לימודי התרפיה העבירה אותי תהליך של ריפוי. קבוצת הלמידה הפכה לקבוצת התמיכה שלי ולוותה אותי בצמתים מלאי חשש בדרך אל השחרור. ברגע שפתחתי את הפה והתחברתי לקול שלי, הרגשתי ששאגה יוצאת ממני ומאותו רגע והלאה לא יכולתי להמשיך ולהסתיר את כל מה שחנקתי במשך שנים רבות. פתאום הרגשתי שיש לי את האומץ לעצור ולומר 'די', ללא פחד. לומר 'לא' באופן הפשוט ביותר".
אלון מציינת כי קו פרשת המים שגרם לה סופית להשתחרר מהזוגיות המשעבדת היה אירוע אלימות כלפי בנה הצעיר. "המקרה שקרה עם הבן שלי יחד עם תהליך הריפוי העצמי שעברתי הוביל אותי לומר בבטחה ובלא מורא 'עד כאן'".
מסע לגילוי הקול
בשלוש השנים האחרונות מתגוררת אלון בחריש. דרך שיטתה 'הקול המרפא', מלווה אלון תהליכי דיבור מול קהל ליחידים ולקבוצות ומנחה אנשים ונשים למצוא את הקול שלהם, להעז ולהוציא אותו לאור אל במת החיים. "עברתי תהליך של ריפוי אישי והחלטתי להמשיך אותו על ידי הובלת נשים אחרות למסע לגילוי הקול שלהן. נשים שחוו חיי אלימות מורגלות לשתוק ולהדחיק והן נחסמות ולא מספרות מה שעובר עליהן. זה עוצר אותן מלהיפתח ולהתקדם".
"השלב הראשון בשחרור הוא הקול שלנו. הקול הוא הדבר הבסיסי והראשוני ביותר, בדיוק כפי שתינוק שנולד מוציא קול. ברגע שהקול משתחרר והנשימה משתחררת אז גם המילים מצליחות לצאת והמסרים עוברים".
סימנים שמעידים על חיי התעמרות
אמש, חשפה אלון את סיפורה האישי במפגש זום עם תושבי חריש. "המטרה העיקרית של ההרצאה היתה לעורר את המודעות וההתבוננות פנימה על אירועי חיינו האישיים ולעודד הקשבה וערנות כלפי הסובבים אותנו. גם אם על פניו, כלפי חוץ ניכר כי הכל בסדר, עדיין ישנם סימנים שבעזרתם ניתן לזהות שמישהי בקרבתנו, חייה חיי התעמרות ואלימות", מסבירה אלון.
היא מונה את הסימנים אותם ניתן לזהות בקרב מי שמתמודד עם קשיים חברתיים או נפשיים: "קול חלש, מהוסס וחסר ביטחון מעיד על בסיס נפשי רעוע. מאידך, גם קול חזק מן הרגיל המלווה בעליצות יתר עשוי לטמון בחובו ניתוק וניסיון של האדם לחפות על משהו שהוא מנסה להסתיר. דריכות יתר, תזזיתיות ומתח מכל צלצול טלפון או דפיקה בדלת עשויים אף הם להצביע כי האדם נמצא תחת איום מתמיד", מסבירה אלון.
עוד היא מוסיפה: "עיניים מתרוצצות ולא שקטות בעת שיחה עם מכרים עלולות להצביע על חוסר שקט וחשש ממעקב והטלת מורא מבן הזוג".
אשה מוכה כגיבורה
השינוי שהתחולל אצלה במהלך השנים האחרונות הוא עצום ואלון מקווה שנשים רבות שסובלות כפי שהיא סבלה, ימצאו את הדרך לגילוי עצמי, ריפוי ולידה חדשה. היא מאמינה שלנשים רבות יש את הכוח לבצע את השינוי הנדרש.
"אני לא מזדהה ולא מקבלת את המושג 'אשה מוכה'. המילה 'מוכה' מסמלת בעיני משהו פאסיבי. אשה היא לא אשה מוכה. אלא אשה שמישהו מכה אותה. זה לא אומר עליה כלום. אדרבא, אשה כזו היא אישה עוצמתית וראויה והיא גיבורה ולו מעצם העובדה שהיא הצליחה להתמודד ולהתגבר על הפחד, לקום ולעזוב. בעיני היא גיבורה".
