על העבודה החקלאית, ההגשמה הציונית, היחסים עם השכנים ועל התחושות ביחס לחריש 2019. אהרון אסולין, אייל אלבלק ונטע מייסלוס, מ'היאחזות חריש', בשנות השמונים, משתפים בחוויות ובתחושות. כתבה חגיגית ליום העצמאות
ימיה הראשונים של היאחזות חריש היו מלאים קסם. כך לפחות זוכרים אהרון אסולין ואייל אלבלק ששירתו כחיילים בהיאחזות. גם נטע מייסלוס, שאביה פיקד על הקמת היאחזות חריש, זוכרת חסדי ילדות למקום. היאחזות חריש קמה בשנות השמונים. לימים הפכה לקיבוץ שננטש בשנת 1993 לאחר עשור של פעילות. מיד לאחר מכן, בתחילת שנות התשעים הוקם הישוב הוותיק חריש עם 300 יחידות דיור בלבד.
"ההיאחזות הכי יפה"
אייל אלבלק (57) תושב קדימה-צורן, שירת כמ"פ בהיאחזות חריש ועדיין מתנדב לשירות מילואים. במסגרת שירותו בהיאחזות הכיר את נגה, חיילת ששירתה תחת פיקודו ומי שהפכה לימים לאשתו.
"היאחזות חריש בתקופת שירותי בשנת 1984, היתה היאחזות מתקדמת מאוד. אף זכינו במקום השני בתחרות ההיאחזות הכי יפה", הוא נזכר. "היו לנו שטחי חקלאות רבים, שדות חיטה, כבשים, פרות וסוסים".
כיצד תתאר את היחסים עם הישובים בסביבה?
"היינו בקשרי ידידות עם תושבי אום אל קוטוף ונהגנו לבקר שם הרבה. מאוד האמנו ביכולת של ההיאחזות להתפתח ולהפוך ליישוב מצליח גם בזכות המיקום הגיאוגרפי המרכזי שלה, יחסית להיאחזויות אחרות".
אלבלק מוסיף ונזכר: "בשנת 1985, בשלהי הקדנציה שלי בצבא, הוסב השטח לקיבוץ וטקס האזרוח של הישוב נערך יומיים לאחר השחרור שלי מצה"ל".
מה עשתה לך הידיעה על הקמתה המחודשת של חריש כעיר העתיד של ישראל?
"בכל פעם שאני נחשף לשיח בתקשורת על חריש זה עושה לי משהו בלב כי יש לי המון סנטימנטים למקום.
"אני מעודכן במתרחש ומקווה שחריש תהיה סיפור הצלחה ותתגבר על חבלי הלידה שהיא חווה בתחום התחבורה, התעסוקה והיחסים בין התושבים בעיר. גם אני הייתי חבר מועצה בקדימה-צורן ואני מכיר את הקשיים בניהול רשות עירונית. אני מאחל בהצלחה לתושבי חריש ולהנהגתה".
"צפוי לחריש עתיד מצוין"
אהרון אסולין (54) תושב בת חפר, שירת חצי שנה בגרעין הנח"ל שבחריש, בשנת 1984.
"אני זוכר כביש צר ומתפתל בין גבעות מוריקות על פיסת יער שהשקיפה על הסביבה", הוא משתף. "עיקר העשייה שלנו היתה להקים יסודות ליישוב עם בסיס כלכלי ולשם כך, טיפחנו בהיאחזות דיר כבשים וגידלנו תוצרת חקלאית, שמכרנו בסיטונאות בחדרה ובערים הסמוכות. בתקופתי מנתה ההיאחזות כ-100 בני גרעין. היחסים עם יישובי הסביבה היו מאוד טובים".
מה עשתה לך הידיעה על הקמתה המחודשת של חריש כעיר העתיד של ישראל?
"אני נהנה לראות את הפיתוח של המקום. חבל לי מעט על הפגיעה בנוף ובטבע. יכלו לתכנן קצת אחרת ולבנות במקום 'שוויץ' קטנה. עם זאת, ההחלטה על הקמת עיר באזור הזה היא בהחלט מבורכת ואני חושב שצפוי לה עתיד מצוין". "זאת בהחלט תחושה של גאווה לראות מקום, שהייתי בין ראשוניו, הופך לעיר. הגענו לנח"ל מתחושת חלוציות ותרומה למדינה וזה משמח לדעת שהצלחנו ולקחנו חלק במשימה של ההתיישבות בארץ".
"חריש היא חלק בלתי נפרד ממני"
לנטע מייסלוס (43) תושבת אור יהודה, יש זווית ראייה ייחודית על הישוב חריש. אביה, רב סרן אברהם אבן-פז, אברמיק, כפי שכונה בפי מכריו, פיקד על הקמת היאחזות חריש וזיכרונותיה מן המקום הם זכרונות ילדותה:
"הייתי ילדה בת חמש, שנוסעת עם אביה ברנו 5 לגבעה מבודדת שאין עליה כלום. בשבתות הצטרפתי לאבי לביקורים בחריש שם ביליתי בפינת החי וגינת הירק שטיפחו חברי הנח"ל", היא נזכרת. "חריש היא חלק בלתי נפרד ממני והיא תמיד תישאר בליבי כגבעה קטנה עם שלושה קרוואנים ופינת ארנבים".
אביה של נטע, אברמיק, קצין בדרגת רב סרן ויוצא סיירת שקד, היה אחראי על הקמת שורה של היאחזויות ופיקד גם על הקמת היאחזות חריש. "ביום שישי אחד קראו לאבי בדחיפות ואמרו לו כאן על הגבעה הזו צריך להקים ישוב", היא משתפת. עוד היא נזכרת כי בתהליך ההקמה בשנת 1982 הפכה היאחזות הנח"ל לקיבוץ קולט גרעיני נח"ל.
שנתיים אחרי כן, ביום כ"ח באלול תשמ"ד (25.9.1984) נפל אברמיק בעת שירותו הצבאי והובא למנוחת עולמים בחלקת הקבורה לחללי צה"ל בבית-העלמין שבחדרה. בן 34 היה במותו.
כיצד תתארי את היחסים עם הישובים בסביבה?
"צרובה לי בראש תמונה של אבי במפגש עם האימאם בבאקה אל ג'רביה. האימאם מצדיע לאבי והוא בתמורה מוריד את נעליו ומנשק את זקנו של האימאם. זכור לי גם מקרה של ידוי אבנים לעברינו בעת נסיעה באחד הכפרים. אבא שלי יצא מן הרכב כדי לאתר את הילדים, שיידו את האבנים ולהחזיר אותם להוריהם. בדרך הביתה, שאלתי אותו למה הוא כל כך טוב אליהם והוא ענה לי: 'העם היהודי עבר הרבה תלאות. אנחנו כאן כדי להישאר אך יחד עם זאת אנחנו צריכים להסתדר עם השכנים'. זאת אחת הסיבות שהוא יזם מפגשים עם ראשי הכפרים הסובבים, כדי לנטרל עוינות ולמנוע התנגדויות וחיכוכים".
מה עשתה לך הידיעה על הקמתה המחודשת של חריש כעיר העתיד של ישראל?
"ביום שפורסם כי הוחלט להפוך את היישוב חריש לעיר, הצטמררתי. היה לי עור ברווז. האינסטינקט הראשוני שלי היה: 'נלך לגור שם' אך במבחן המציאות זה לא ריאלי".
האם בכוונתך לפעול להנצחתו של אביך בחריש?
"בהחלט, הרצון הוא להקים על שמו הנצחה פעילה שתהיה לה נוכחות והשפעה. לימוד הערכים שבהם דגל והדרך שבה פעל כדי ליישם את אותם ערכים יתרמו לשיפור הקשרים המגזריים בעיר ולהפחתת מתחים. אבא שלי תמיד היה החוליה המקשרת בין מגזרים, בין דתות ובין תפישות עולם. הוא לא שמר שבת אך נהג לבקר בבית הכנסת, ובכל מקרה נהג בכבוד לכל הסובבים אותו".
"פניתי לגורמים שונים במועצה להציע פעילות חינוכית במסגרת תנועת נוער או יום מיוחד לזכרו, ואני מקווה שנתבשר בקרוב על שיתוף פעולה בנושא".
