הנוכחות הדלילה של תושבי חריש בהפגנת המחאה שארגנה קהילת האתיופים בעיר בעקבות מותו של סלומון טקה, עוררה אכזבה. אביבה מלינקר סלמסה שחוותה על בשרה אובדן ושכול: "בקבוצות המדיה החברתית בחריש יש תגובות זוועתיות נגדנו מבלי באמת להבין את מה שהקהילה הזו עוברת"
מחאת בני העדה האתיופית שפרצה בעקבות מותו של הנער סולומון טקה ממשיכה לתת אותותיה ברחבי הארץ בעצימות שונה. גם בחריש נערכה הפגנה הזדהות שיזמו תושבי חריש, בני הקהילה האתיופית המונה כ-70 איש, אליה הצטרפו תושבים נוספים בקריאה משותפת: "רוצים אהבת חינם גם בחריש".
אביבה מלינקר סלמסה (25) סטודנטית לגיל הרך, נשואה ואם, מתגוררת כשנה בחריש לקחה חלק במחאה שנערכה ביום שלישי (2.7) בשדרת דרך ארץ.
סלמסה, חוותה את כאב השכול על בשרה: "לפני חמש שנים שוטרים רצחו את יוסף סלמסה, בן דודי שהיה כמו אח עבורי". היא משתפת בכאב. "הוא חווה מעצר אלים שביצעו שוטרי זכרון יעקב, חושמל באקדח טייזר ולא קיבל טיפול רפואי הולם. לאחר מספר שבועות הוא נמצא ללא רוח חיים במחצבה של בנימינה".
"מותו של יוסף הפך לסמל של מאבק יהודי אתיופיה בשנת 2015 אך החקירה הסתיימה ללא הגשת כתבי אישום. מאז ועד היום אנחנו במשפחה מקיימים הפגנות חוקיות מול תחנות משטרה וזועקים את הכאב שלנו על המחדל ועל העובדה שהאחראים לא שילמו על מעשיהם.
שנים שאנחנו מתחננים שישמעו אותנו ושתושבי המדינה ידעו מה שעשו ל'אח' שלנו – השבוע סוף סוף שומעים אותנו". היא אומרת.
"אנשים שואלים 'למה אתם עורכים הפגנות אלימות'. עד היום היינו בשקט. כמה אפשר? התגובות הקשות של המפגינים מגיעות לאחר שנים של מצוקה".
"חשוב להבין", היא מוסיפה ואומרת "שהעדה האתיופית חיה בפחד נורא שכל יום ילד אחר עלול למות/להירצח רק בגלל צבע העור שלו".
האלימות לא היתה מכוונת רק לממסד היא גלשה גם לפגיעה אלימה באזרחים ועוברי אורח
"יש הרבה מידע מוטעה בתקשורת. לדוגמא, אחד הנהגים הוכה בגלל שהוא ניסה לדרוס מפגינים. גם השמועה על אשה בהיריון שאיבדה את עוברה בשל עומס התנועה איננה נכונה".
אביבה מוסיפה ומדגישה: "בקבוצות המדיה החברתית בחריש יש תגובות זוועתיות נגדנו מבלי באמת להבין את מה שהקהילה הזו עוברת. קל מאוד לכתוב ולהכליל שאנחנו פושעים ואלימים. אני החלטתי לא לשתוק ולהגיב לכל אותם מבקרים ותוקפים ברשתות החברתיות ואני משתדלת לענות לכולם". יחד עם זאת סלמסה חשה כי המגורים בחריש מיטיבים איתה: "ישנה תחושה טובה. מקפידים לציין בחריש אירועים כמו חג הסיגד וימי זיכרון של העדה. אני חשה שרואים אותנו והיחס טוב ומכבד".
אכזבה מתושבי חריש
בניגוד אליה, ארנון דסה, בן העדה ותושב חריש חש אכזבה מתושבי העיר: "כתושב וותיק בחריש וכמי שתורם לכלל הציבור בעיר אני מאוד מאוכזב נוכח האדישות של הציבור. ציפינו לנוכחות מכובדת יותר בהפגנה שהתקיימה השבוע בחריש. אי ההזדהות והשותפות בצער מאוד פוגעים בנו כקהילה", הוא מדגיש.
"אנו מחוברים לחברה הישראלית, מרגישים חלק בלתי נפרד מהתושבים בחריש על כל המשתמע מכך", הוא מוסיף.
"חברי קהילת ביתא מוכנים להפגין נגד הגעתה של חסידות תולדות אהרן לחריש ונגד חילול שבת אך לעניות דעתי חיי אדם הם ערך עליון לא פחות מכך. היכן המצפון? הרגש כלפי יהודי שנרצח ביד שוטר יהודי? ציפיתי מהציבור בחריש להגיע למחאה החוקית על מנת להביע הזדהות אך הנוכחות הדלילה לא השיגה את המטרה והתחושה היא קשה. אני מביע הערכה לקומץ האנשים שטרחו והגיעו".
כאב שחווים 365 יום בשנה
אז מה באמת הקהילה הזו עוברת ומה גרם להתפרצות היצרים האלימה? יהושע לנגה, תושב חריש, לקח חלק בכינוס המחאה ואף יצא בקריאה פומבית לתושבי חריש להגיע ולהביע הזדהות עם הקהילה האתיופית. "הרגשתי צורך מיוחד להיות מעורב במחאה שהתארגנה, מתוך כבוד לאוכלוסייה ולמאורעות שעברו על בני הקהילה לאחרונה".
לנגה, מחנך שערך עבודת מחקר על הקהילה האתיופית במסגרת לימודי תואר שני מוסיף ומסביר: "הכאב שחווים האתיופים הוא כאב מתמשך של 365 ימים בשנה ואינו משהו שנולד השבוע. כדי להבין באמת מה הוביל למחאה האגרסיבית כל כך שפרצה צריך להכיר את ההקשר הרחב יותר. אני חושב שרוב המבקרים בציבור הישראלי חוטאים לאמת מכיוון שהם אינם מכירים את קשיי ההשתלבות של בני העדה ואת מה שעבר עליהם ועובר עליהם גם היום, כמו אובדן סמכות המבוגרים, תיוג מוטעה ועוד".
"הקהילה בחריש, רובה ככולה אינה דור ראשון של עולים, בחלק מהמקרים גם לא דור שני. לרוב אלו אנשים שהתבססו יותר ובחרו לעזוב את אותן שכונות סגורות של עולי אתיופיה שקיימות בערים אחרות. רוב התושבים כאן נמצאים בשלבי אינטגרציה מתקדמים, הם מורים, אנשי קבע ובעלי תפקידים. יחד עם זאת, ניתן לראות בבירור את אותו פצע פתוח שקיים והם בהחלט מגיבים לאירועים המתרחשים ברמה הארצית ולא נשארים אדישים לכך".
"השאלה החשובה היא שעלינו לשאול את עצמנו היא מה ניתן לעשות כדי להתמודד עם הבעיה בעתיד, מה יעשו ראשי השלטון הממשלתי והמקומי ומה יעשו תושבי חריש ברמה החברתית", מסכם לנגה.
מעיריית חריש נמסר בתגובה למערכת חריש 24: "עיריית חריש מחבקת את קהילת האתיופים בחריש ומזדהה עם כאבם הגדול על מותו של אחיהם סלומון טגה, ותומכת בזעקתם לקבלת שוויון זכויות מלא. עיריית חריש תמשיך לפעול ליצירת קהילה מאוחדת המורכבת מכלל המגזרים, הצבעים והמינים.
עיריית חריש בשיתוף קהילת האתיופים בעיר קיימה מספר אירועים שאפשרו לכלל האוכלוסייה להיחשף למסורת האתיופית באמצעות ערב מאכלי עדות, ערבי זיכרון לקהילה האתיופית שלא זכו להגיע לארץ ישראל וקבלת מקום למניין בשבת עבור חברי הקהילה. הרשות המקומית מגנה פעולות אלימות נגד הקהילה האתיופית, נגד כל אדם באשר הוא ונגד כוחות הביטחון".
נתקלתם באירוע יוצא דופן? גיליתם משהו שפשוט חייב להתפרסם בחריש 24? כתבו לנו למייל האדום!
