תקן החנייה בשכונות חריש עומד על 1.2 ליחידת דיור. המשמעות היא שרק 20% מדיירי הבניין יכולים לרכוש חנייה שנייה. מה עושות משפחות שמחזיקות שתי מכוניות אך לא רכשו חנייה נוספת? ומדוע תקן החנייה בשכונות העתידיות של חריש לא יגדל?
"אני חוזר הביתה אחרי יום עבודה ולא מוצא חנייה ליד הבית". המשפט שכל כך אופייני לתושבי תל אביב והערים הגדולות, הופך רלוונטי יותר ויותר לתושבי חריש עם התאכלסות העיר. משפחות רבות, במיוחד אלו שעובדות לפרנסתן מחוץ לעיר ומחזיקות שני רכבים, נאלצות למצוא פתרונות יצירתיים לחנייה ליד הבית.
בדרך כלל, קניית דירה בחריש כוללת רכישה בטאבו של מקום חנייה אחד בלבד. חלק מן הדיירים בבניין רוכש שני מקומות חנייה מוסדרים בחניון הבית, אך מדובר על חלק קטן מתוכם, הן בשל העלות הכלכלית הנוספת הנדרשת והן מסיבות אובייקטיביות של חוסר מקום.
משפחות בעלות שני רכבים שלא רכשו מראש שני מקומות חנייה מוסדרים במגרש החנייה של הבניין, נאלצות לחפש חנייה לאורך הרחוב. אולם, כבר עתה, מציאת חנייה בשכונות החורש ואבני חן אינה משימה קלה.
לדברי הוועדה המיוחדת לתכנון ולבנייה – חריש' בשכונות החורש ואבני חן, תקן החנייה במגרשים הביתיים שתוכנן על פי תוכנית תב"ע, חריש/1/א, כלל מקום חנייה אחד בלבד ליחידת דיור. אולם הוועדה דרשה בהיתרי בנייה לאשר 1.2 מקומות חנייה ליחידות דיור. המשמעות היא ש-20% מדיירי הבניין בלבד יכולים לרכוש חנייה שנייה במתחם החניון המשותף. עוד נמסר מהוועדה כי בשכונת "מעו"ף" תקן חנייה מאושר על פי תכנית התב"ע חריש/1/ד הוא גם כן 1.2 מקומות חנייה ליח"ד.
האם המצב בשכונת הפרחים ובשכונת בצוותא שנבנות בימים אלה שונה?
"בשכונות ה"פרחים" ו"בצוותא" תקן החנייה על פי תכניות מאושרות חריש/1/ב ו-חריש/2/א הוא גם כן 1.2 מקומות חנייה ליחידת דיור", מוסרת דוברת הוועדה המיוחדת לתכנון ולבנייה – חריש. "יחד עם זאת, בשכונות אלה הוועדה אישרה מדיניות לפיה ליחידות דיור שנוספו מכוח הקלות (כלומר, במסגרת הגדלת זכויות הבנייה לקבלנים) התקן יעמוד על 1.8 מקומות חנייה (כולל 0.3 מקומות לאורחים) ליחידת דיור". יש לציין, כי יחידות הדיור שנוספו בכוח הקלות מהוות אחוז קטן יחסית מכלל הדירות בשכונות אלה.
"בעיית החנייה לא ייחודית לחריש"
בראיון שפורסם בחריש סיטי, ציינה יבגניה מלכין, מהנדסת 'הוועדה המיוחדת לתכנון ולבנייה – חריש' כי בעיית החנייה היא לא ייחודית לחריש: "ניסינו לטפל בנושא והגדלנו את תקן החנייה בעיר, אך בעיות חנייה קיימות בכל המדינה, לא רק בחריש. הבעיה האמיתית יותר היא התחבורה הציבורית, אם היא היתה פועלת כראוי, משפחה ישראלית לא היתה צריכה להחזיק שתי מכוניות".
עוד ציינה מלכין: "כרגע, לא ניתן לעשות מעבר למה שאנו עושים. אפשר להפוך שטחים חומים (שטחים המיועדים למבני ציבור) למגרשי חנייה, אבל אז נשאלת השאלה איפה נבנה גני ילדים? אי אפשר להפוך את חריש למגרש מכוניות או חניון ענק".
"אני שומעת פעמים רבות תושבים מתלוננים, אבל צריך לזכור גם שתושבים רבים שיכלו לקנות חנייה, העדיפו לא לשלם עליה אלא לחנות ברחוב. מצד שני, אי אפשר להכריח יזמים לבנות בעלויות גבוהות חניונים תת קרקעיים מבלי שיהיה להם רווח. צריך לזכור שחריש רצתה להציע לזוגות צעירים דירות במחירים נוחים ומוזלים ואילו התעקשנו על בניית חניונים תת קרקעיים, העלויות לרכישת דירה היו מתייקרות".
