אנשי העיר: נתנאל שטרית, מהנדס חשמל ומקים מועדון ה'דוק'

הוא בעד אכיפה מחמירה יותר בעיר, הוא מחכה לפיתוח אזורי התעשייה והרחבת התחבורה הציבורית והוא כאן כדי להישאר: "ברגע שמוצאים בית שמרגיש ככה, לא עוזבים אותו כל כך בקלות". נתנאל שטרית, נעים להכיר

נתנאל שטרית (35), נשוי למיכל (33), אב לאביטל (10), עידו (3) ועוז (0.01). נתנאל הוא מהנדס חשמל ומיכל היא עצמאית שעוסקת בלוקליזציה ומיקרו קופי.

השניים, יחד עם מתנדבים נוספים, הקימו בתחילת שנת 2018 את מועדון 'הדוק', מועדון חברתי שפעל ללא מטרות רווח, כמקום בילוי שפתוח לכל התושבים ומתאים לכולם, ללא קשר לשיוך המגזרי. מועדון הדוק פעל עד לשנת 2020 והיווה עוגן חברתי לקהילה המתגבשת בעיר.

למה חריש? 

"כמו הרבה חרישניקים, באנו בגלל המחיר אבל נשארנו בגלל האנשים. הכל התחיל כשחיפשנו מקום להשתקע. רצינו שיהיה קרוב מספיק למקומות עבודה בשבילי, קרוב מספיק לחברים, קרוב מספיק להורים, ושנוכל להרשות לעצמנו לקנות דירה בלי למכור כליה. שמעתי על חריש, אבל מיכל חשבה שזו איזו התנחלות נידחת ולא הסכימה לבוא לראות את העיר. באחד הימים, נסענו על כביש שש לכיוון צפון, והיא הצביעה על חריש ואמרה לי, ״רואה, במיקום כזה אנחנו צריכים לגור״. מפה לשם הסכמנו שאני צודק ויש להקשיב לי תמיד – ואז קנינו דירה".

מהו הדבר הכי מוזר/מטורף שקרה לך בעיר?

"חד משמעית ההקמה של הדוק. בשנים הראשונות להקמת העיר, רבים עברו לחריש ׳לבד׳ – לפעמים עם המשפחות, אבל בלי קבוצת חברים מגובשת. חלמנו להקים מקום שיאפשר להם להכיר ויתניע חיי חברה בעיר, אבל לרגע לא ציפיתי שזה יהיה כל כך פופולרי ויעבוד טוב. זו הייתה תקופה אדירה שבה הכרתי המון אנשים מדהימים מהעיר ונהניתי מכל רגע".

מה היית משנה בעיר?
"אם זה היה תלוי בי הייתי משנה שלושה דברים: אכיפה – ברור לי שזו לא דעה פופולרית, אבל לדעתי הכרחי להוסיף אכיפה בעיר. בכל נסיעה בעיר אני רואה אנשים עוברים על החוק בצורה מסוכנת. למשל, חונים באדום-לבן לפני מעבר חצייה ולא מבינים שהם  חוסמים את שדה הראייה ועלולים לגרום לילד להידרס".

"הקמה של איזור תעשיה – לעיר ללא איזור תעשיה אין זכות קיום. הארנונה לא סתם מתייקרת כל הזמן ולא סתם מוסיפים לנו שטחים לדירה. כולנו צורכים שירותים בעיר וכולנו רוצים שהם יהיו ברמה הכי גבוהה שיש, אבל מישהו צריך לשלם על זה. בדרך כלל ערים מכסות את השירותים האלו בעזרת עסקים, שמשלמים ארנונה גבוהה בשטחי המסחר. לא רק עסקים קטנים אלא חברות גדולות שממוקמות באזורי תעשייה ויכולות להרשות לעצמן את ההוצאה. בנוסף לתשלום המשמעותי הזה לקופת העירייה, חברות כאלה מספקות לתושבים עבודה. זה מפחית פקקים ביציאה מהעיר ומשפר את איכות החיים של התושבים שנהנים מעבודה קרוב לבית. כולם מרוויחים".

"שדרוג התחבורה הציבורית – אני מאמין מאוד בתחבורה ציבורית, ועכשיו כשהעיר גדלה זה אפילו משמעותי יותר. תחבורה ציבורית זמינה, בתדירות גבוהה תשפר את מצב הפקקים, תעודד עסקים להגיע לעיר וגם תהיה טובה יותר לסביבה".

היכן בחרת להצטלם בעיר ומדוע?

"בחרתי לשלוח תמונה מהדוק, כי היא מזכירה לי כמה אני אוהב את האווירה בעיר. למרות שהעיר גדלה ומספר האנשים עולה, ההרגשה כאן היא כמו ביישוב קטן".

לא יכול בלי? 

"בלי האנשים של חריש. עברה לנו מחשבה להשתדרג לבית פרטי ולעזוב את חריש, אבל לא ראינו את עצמנו מתרחקים כל כך מכל החברים שלנו. ברגע שמוצאים בית שמרגיש ככה, לא עוזבים אותו כל כך בקלות".

מוטו בחיים?

אני אוהב את המשפט של פיל דאנפי:
 "When life gives you lemonade, make lemons. Life will be all like, 'whaaat?'”

לקריאה נוספת: אנשי העיר: אנליה בן יוסף, אשת חינוך ומטפלת

מעוניינים להשתתף במדור 'אנשי העיר'? כתבו לנו